בנוסף, חשוב לציין כי מי שאחראי על ביטחון ישראל הוא ראש הממשלה. יתרונו הגדול של נתניהו הוא בקיאותו העמוקה בסוגיות הביטחון, דבר שיקשה על חבריו להחלטות, ובכללם על שר הביטחון, לחלוק עליו. ומעל לכל אצטט דברי חכמים ממני שאמרו כי "מה שרואים משם לא רואים מכאן". גם דונלד טראמפ מדבר היום בדרך שתוביל אותו למועמדות המפלגה, ומחר הוא ידבר בדרך שתוביל אותו לנשיאות. אם ייבחר, הוא ידבר ויפעל כנשיא, שעל כתפיו אחריות כבדה. בכל שלב הדיבור שונה.
ליברמן הוא איש פרגמטי ונבון ויעשה את התפקיד באורח ראוי, תוך תובנה עמוקה לגבי מגבלות הכוח של המדינה ושל עצמו. לגבי עברו של ליברמן והרמזים על קשריו עם מרטין שלאף, אני מקווה שאם נכון הדבר, הרי שהוא יתנתק ממנו. בשולי הדברים מילה טובה לרמטכ"ל: לשמחתי הוא נוהג בדרך מאוד אחראית ומאוזנת, ובמיוחד בסיפור של יאיר גולן. מי ששם לב למילותיו שמע כי הרמטכ"ל קרא לקציני צה"ל להתבטא באומץ, אך ב "בפורומים המתאימים".
לגבי הטענה כי פספסנו הזדמנות היסטורית לברית עם המדינות הערביות המתונות, אומר כך: ההזדמנות ההיסטורית הזו תקפה, ואני מניח שהיא הצריכה את הרחבת הקואליציה. ניצול הזדמנות אפשרית זו חייב את אחת מהבריתות הפוליטיות שעמדו על הפרק: ליברמן או המחנה הציוני. אם המחנה הציוני היה נכנס, הרוב הקואליציוני היה גדול, ומפלגתו של ליברמן הייתה פחות חשובה כדי להשיג רוב לתהליך. מאחר שהמחנה הציוני לא הצטרף, הסכמתו של ליברמן הופכת לגורם חשוב מאין כמותו. אני מעריך כי ליברמן הביע את הסכמתו לברית הצפויה עם המדינות הערביות המתונות, מאחר שבעבר הוא התבטא בזכותה של ברית כזו. אילו גם ליברמן היה מחוץ לתהליך, הדבר היה הופך לבלתי אפשרי.
אני לא מודאג מכניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה ולתפקיד שר הביטחון. הוא יעשה עבודה טובה. אני כואב את עזיבתו של בוגי את התפקיד מאחר שהיא משדרת לעם ישראל מסר כי לא חשובה ההצלחה בביצוע התפקיד אלא נסיבות זרות. זהו מסר ערכי שלילי. איבדנו מנהיג בעל יכולות ביצועיות וערכיות, ואין רבים כאלה במחוזותינו. אני מקווה שישוב.
התרעות פיקוד העורף