הגישה הזו נחלה הצלחה. הציבור הפלסטיני הרחב נשאר מחוץ לאינתיפאדה, שהלכה ודעכה. ביום רביעי, בלב תל אביב, למדנו ששום דבר לא נגמר עד שהוא נגמר. מכיוון שזה נמשך כבר מעל מאה שנה, נדמה לי שזה רחוק מסיום.
קשה לבוא בטענות לנבערים המתלהמים הללו. הם למדו מטובי המורים שהמדינה יכולה לנפק. רק לפני כמה ימים היה זה ראש הממשלה, בכבודו ובעצמו, שמיהר להעלות סטטוס בפייסבוק שבו תמה מדוע התקשורת והשמאל (הוא השתמש במילים אחרות) לא מגנים את "האונס הלאומני" המחריד שעליו דווח בתקשורת. אחר כך הוא מיהר לחזור בו (לא על ההסתה, רק על העיתוי), ואחר כך התברר שלא היה אונס, ולא היה לאומני. גם על "הערבים נוהרים בהמוניהם" הוא התנצל, בזמנו. הוא חזק בהתנצלויות, נתניהו. כשראש הממשלה הוא טוקבקיסט מסית וגזען, איך נלין על האזרחים?
ראש הממשלה יודע, במקרה הזה, על מה הוא מדבר. יחסית למיתון ברוסיה, הכלכלה הישראלית פורחת. מצד שני, לא מדברים על חבל בביתו של תלוי. פוטין נהנה פחות.
אחרי כל זה, חשוב לי להדגיש עד כמה אני אוהב את קלמן ועד כמה אני מעריך אותו. מעבר לעובדה שהוא נכס ל"מעריב". יום יבוא, כשהאמת תצא לאור (היא מתחילה לבצבץ), הוא יבין.
אבל אף אחד לא מתרגש. הכל הולך. התרגלנו. גם כשממנים לוביסט מדרג נמוך, שהיה יח"צן של שרה נתניהו, ליו"ר דירקטוריון של ערוץ טלוויזיה מרכזי, זה נראה נורמלי לגמרי. כשהוא נתפס באמירות גזעניות ומקוממות, ממשיכים אנשיו של ראש הממשלה, בראשותו של מנכ"ל משרד התקשורת מומו פילבר, להתבצר סביב מינויו. טוב, בואו נראה את המאית המלאה של הכוס: בקרוב מאוד, אם שום דבר לא ישתבש, יושג סוף־סוף הפיוס המיוחל עם טורקיה. עיתוי מצוין. ארדואן כבר יש לנו. עכשיו יהיו שניים.
התרעות פיקוד העורף