אולי צריך לפרסם מודעה גדולה: דרושים חברי כנסת אחראיים. אנחנו זקוקים ל־120 כאלה, אבל נקלענו למחסור חריף. העיסוק האינטנסיבי בפוליטיקה כנראה הופך בני אדם לקהי חושים וצרי אופקים. כל מה שהם מסוגלים לראות זה את הכותרת הבאה שהם משיגים. ומה עם ההשלכות, או מתן דוגמה אישית, או קצת זהירות בגלל אכפתיות מהמדינה? עזבו אותם, הם לא מתעסקים ברעשי הרקע המיותרים האלו בדרכם אל הרייטינג. הם ממוקדי מטרה.
הבעיה היא שלפחות נכון להיום, אחריות היא לא דרישת סף מנבחרי ציבור. אלה שמחפשים את האקשן לפני הכל, כמו בצלאל סמוטריץ' או אחמד טיבי למשל, ששים אלי קרב על ההר. כשהם מריחים פוטנציאל לכותרת סביב הנושא, הם מיד מברכים. חיים את המריבות, את הפיצול, הפילוג, מתבשמים מהאפשרות לקצת דם. אז כל עוד חברי הכנסת שלנו אינם מסוגלים לרסן את עצמם, האיסור לעלות להר הבית לא רק שאינו צריך להתבטל, הוא צריך להיות הראשון ברשימה די ארוכה.
כמה קשה להם כשאין מספיק מהומות. ממש כמו אבו מאזן, שמנסה לחמם את האווירה נוכח היוזמה הצרפתית. הוא פרסם השבוע הודעה רשמית על כך ש"לא יאפשר לפגוע במסגד אל־אקצא", על אף שהשקט נשמר, כי קבוצות של יהודים ביקרו בהר הבית בשבועות ולכאורה הפריעו בזמן הרמדאן. חבל שכל אלה שטוענים שתדמיתה של ישראל כל כך חשובה להם לא מנסים להראות שאצלנו הגישה שונה, שאנחנו שואפים לדו־קיום. גם זה היה יכול להצטלם נהדר.
לגבי העתיד עוד חזון למועד, אבל בינתיים דבר אחד בטוח: לפחות משהו טוב יצא מזה שיהודה גליק הוא חבר כנסת עכשיו. יש לנו פרובוקטור אחד פחות על ההר.
התרעות פיקוד העורף