1 האקשן האמיתי מתנהל רחוק מיורו 2016, שם המציאות מתחילה לשלוט בפאזל והפייבוריטיות יגיעו לשלב הבא. גם הונגריה, שהוגדרה כחלשה בטורניר, בשלב הבא, אבל היא לא תהיה יוון של 2004. לצערי גם איסלנד לא.
אולי במקום לייצר ועדות, לייבא מומחים ולפרסם הצהרות מפוצצות עם כותרות הזויות, חייבת שרת הספורט מירי רגב לצאת לטיול לאיסלנד. אוכלוסייתה של המדינה כוללת לפי הפרסומים כ־317 אלף בני אדם, 55% נשים. לשם השוואה, אוכלוסיית תל אביב־יפו היא 427 אלף תושבים. אבל באיסלנד רשומים 110 אלף ספורטאים וספורטאיות, בכל הגילים. בישראל (8.3 מיליון נפש) רשומים 77 אלף ספורטאים. אין ספק שבהייטק אנחנו הרבה יותר טובים, אבל איסלנד היא אימפריה בכדוריד, דרג שני באירופה בכדורגל, יש גם הוקי קרח ואתלטיקה. לנו יש קצת כדורסל. נכון שאין לנו גם גייזרים, והמים שלנו לא משהו, ובכבשים אנחנו אוהבים בעיקר את ה"לייה" (שומן), והאיסלנדים האלה אוכלים את הכבשה מהזנב לראש. אבל זה לא כל ההבדל בינינו לבין הנבחרת הכי אתלטית ביורו.
המאמנות שלהן עובדות איתן עשר שנים ברציפות, הרחק מהכותרות. שכרן של כל מאמנות ההתעמלות האמנותית בעשור האחרון, ביחד, נמוך משכרו השנתי של אלישע לוי בנבחרת ישראל. אז מנבחרת הכדורגל אנחנו מצפים שתביא שתי נקודות מהמפגשים עם אלבניה, כדי שלא נתבזה. מנבחרת ההתעמלות אנחנו מצפים למדליה אולימפית. הנתון הזה מסביר את סדר העדיפויות, בהבדלים בגישה לספורט הישראלי. קטן, לא?
התרעות פיקוד העורף