בקרוב נציין חמש שנים לפרוץ המחאה החברתית. האירוע החברתי המטלטל ביותר בתולדות הכלכלה הישראלית ממשיך להכתיב את סדר היום הציבורי.
הפוליטיקאים קלטו את מפת הדרכים החדשה ופעלו מיד. מפלגות חדשות כמו יש עתיד או כולנו, שזכו לכינוי “מפלגות אווירה”, הוקמו בזכות הרוח הגבית שסיפקה המחאה. בוגריה, כמו סתיו שפיר ואיציק שמולי, מינפו את שינוי סדר היום לקידום הקריירה הפוליטית. עם יציאת הצעירים לרחובות מיהר ראש הממשלה בנימין נתניהו להקים את ועדת טרכטנברג כדי להוכיח שהוא קשוב להלכי רוח הציבור. נגידת בנק ישראל התחילה להשמיע זמירות חדשות שכללו לא רק את הצורך ב”צמיחה”, אלא גם “צמיחה מכלילה” המחלחלת לציבור ואינה נשארת באטמוספרה העליונה בלבד.
הסקטור העסקי איבד את מקומו בראש סדר העדיפויות לטובת “יוקר המחיה”. איש עסקים הפך במקרה הטוב לסחורה משומשת ובמקרה הגרוע לטייקון או חזיר פיננסי. שינוי הטעמים ניכר בכל אחד מתחומי הפעילות במשק. ענף הבנקאות, הביטוח, התקשורת והסלולר, המזון, הרשתות הקמעונאיות, האנרגיה ועוד - בכל אלה מלהגים ללא הפסקה על רפורמות שבמרכזן הפחתת הריכוזיות, הגדלת התחרות, פתיחת השווקים ליבוא מתחרה והורדת מחירים.
ההאטה בצמיחה בשנתיים האחרונות חייבת להדאיג גם את אלה החרדים לרמת המחירים בפריפריה. פועל מובטל ללא משכורת יתקשה לקנות אפילו עוף בשקל, ובוודאי לא יהיה מסוגל להחזיר משכנתה.
התרעות פיקוד העורף