לא ברור אם מדובר בניצני פאשיזם, אבל בהחלט ניתן להבחין במהלך אנטי־דמוקרטי אינטנסיבי שעובר עלינו. כרגיל, אויבי הדמוקרטיה עושים שימוש בטרמינולוגיה הפוכה כדי להסוות את אופיים האמיתי. דגש מיוחד הם שמים דווקא על האשמת יריביהם בפאשיזם ובחטיפת השלטון ללא לגיטימציה.
מדובר בשיטה עולמית ותיקה שגם אצלנו רשמה קילומטראז'. כך ב־1977, כאשר התברר שהציבור העלה לראשונה את הליכוד לשלטון, אמר יצחק בן־אהרן, מראשי מפלגת העבודה: "אם זה רצון העם, אז צריך להחליף את העם". ועוד לפני שהושלמה הקמת הקואליציה הראשונה של מנחם בגין בישרו דוברי השמאל שהגזענות והפאשיזם של הממשלה יוליכו לחיסול הדמוקרטיה, לעימות עם ארצות הברית ולקריסת הכלכלה.
מאז ועד היום, אף שהבוחרים דוחים פעם אחרי פעם את הרעיונות והביצועים של השמאל, ולמרות העובדה אלו נתמכים בידי מרבית בכירי התקשורת, אנחנו נתקלים שוב ושוב באותה התופעה. קואליציה של פוליטיקאים, אנשי רוח ועיתונאים מהלכת אימים על הציבור, עורכת מסעות דמוניזציה ודה־לגיטימציה כלפי מי שנבחרו ברוב מוחלט. נוטלת בלעדיות על השפיות ומטלטלת את יסודות השלטון, תוך ניסיון להרתיע את הנבחרים מלמלא את שליחות הבוחרים.
קוטלר ונוימן איבדו לרגע את העשתונות ואפשרו להציץ לצפונות הלב שלהם ושל כמותם, חושפים את פני הדיקטטורה הרעיונית חסרת הסובלנות של המחנה שלהם. כך הומחש שוב עד כמה קבוצת מיעוט דומיננטית בארץ אינה מקבלת את הכרעת הרוב ולא מכבדת את כללי המשחק. ואכן, רוח רעה ואנטי־דמוקרטית מנשבת על פני הארץ, וכל כולה מגיחה ממעיינות השמאל הישראלי, שעדיין שולט במידה מכרעת בתקשורת. צריך להכיר בכך ולא להתבלבל. ומכאן לחזק ולהעמיק דווקא את המדיניות שאותה דרשו מרבית הבוחרים. לעשות ההפך הגמור ממה שרוצים ברק, בוז'י וקוטלר.