מי שגילה למתעלמים בעם עד כמה המתיחות מול חיזבאללה היא חלק מתחזוקת השטחים הוא נפתלי בנט. באחד מטקסי העשור למלחמה הוא אמר: “קו ישיר עובר בין אלו שיזמו את החטיפה בתחילת מלחמת לבנון לבין אלו שחילקו אתמול סוכריות בחברון (הפיגוע בשרונה - ר"א)". חטיפת החיילים שגרמה לפריצת המלחמה, כביכול, הייתה חרפה מבצעית. התחושה הייתה של כישלון מערכתי (כזכור, ועדת האלוף במיל' דורון אלמוג המליצה להדיח את תא"ל גל הירש, מפקד עוצבת הגליל). התגובה של פיקוד צפון הייתה בואו נכניס להם באבי אביהם. רמז: חיל האוויר הפציץ על עיוור מיד אחרי החטיפה באמתלה של חסימת דרכם של החוטפים.
אגב, שמעון פרס שהיה משנה לרה"מ אולמרט נועץ עם ברק שהיה אזרח מודאג. ברק התנגד לפריצת המלחמה. בדיון בקבינט העלה פרס השגות, אבל הצביע עם כולם.
ראש אמ"ן הבהיר: “אולי בגלל השואה, אנחנו סוחבים איתנו תחושה של נרדפות... הסביבה תופסת אותנו כגורם מאוד מאוד חזק, אגרסיבי, לא צפוי ועתיר יכולות. זה נכס שחשוב מאוד לשמר אותו". אז זהו הנשק הסודי שלנו? אנחנו פסיכים?
התרעות פיקוד העורף