אפילו הפרופ' עוזי ארד, שהיה מקורב לנתניהו שנות דור ושימש כיועץ לביטחון לאומי, התראיין השבוע ב"קול ישראל" ונאלץ להגיד את האמת בקול רם וצלול. מדובר במפולת. בליקוי מאורות. אלה אינם "זוטי דברים", כלשונו של עו"ד וינרוט. זוהי תמצית קיומנו. חבילת סיוע ביטחוני אמריקאי לעשר שנים זה דבר גדול יותר מכל עסקה אחרת הקשורה למשק או לביטחון הלאומי. מבחינת חשיבות, היא משמעותית יותר מתגליות הגז. בוגי יעלון וכחלון הצליחו, במאמץ רב, להסכים על תקציב רב־שנתי, לאפשר לצה"ל ללכת לתוכנית רב־שנתית, מה שיכול לאפשר לצבא לתכנן מהלכים קדימה, לחשוב מראש על רכש, על תכנון לטווח ארוך. הבעיה היא, שכרגע הכל תקוע, כי אין ודאות באשר לסיוע האמריקאי. החלק החשוב ביותר במשוואה, הוא עדיין בחזקת נעלם.
בין היתר, ישב אז נתניהו להתייעצות דיסקרטית עם אישיות ביטחונית־פוליטית שאינה נמנית עם המחנה הפוליטי שלו. האיש, עתיר ניסיון בתחום, אמר לו להפסיק את המלחמה בממשל האמריקאי, לקרר את האווירה, לצמצם את הקרע וללכת למו"מ על חבילת פיצוי, כפי שמציעים האמריקאים. נתניהו נחר בבוז. "הם חושבים שהם יקנו אותי כמו שבזמנו קנו את האינדיאנים, עם כמה חרוזים?", אמר, "אין לי כוונה להתקפל. בסוף נקבל את אותו הדבר".
מה שבנימין נתניהו עשה בעניין הסיוע הביטחוני מארה"ב גובל בהפרת אמונים. השבוע, כשכחלון נאלץ להשמיע את קולו בסוגיה, ומיד אחריו גם ליברמן, הסתערו מקורבי נתניהו וטענו שכחלון וליברמן בכלל לא בלופ, שיפסיקו לבלבל את המוח, שהיחיד שמתעסק עם המו"מ על הסיוע זה ביבי עצמו, יחד עם מ"מ ראש המטה לביטחון לאומי בפועל, אחד בשם יעקב נגל, שגם מרבה להופיע בתקשורת ולפזר את הספינים של לשכת ראש הממשלה. עוד הוסיפו המקורבים, בעילום שם, שניהול מו"מ זה מקצוע, שנתניהו בקי בתחום יותר מכל הקשקשנים מסביב, שיפסיקו להפריע ויתנו לו לעבוד.
מה עושים? בינתיים, כלום. זה מה שהטריף את שרי האוצר והביטחון השבוע. זה מה שצריך להטריד את כולנו. אגב, רוב הסיכויים שההסכם ייחתם בסופו של דבר עם ממשל אובמה. בסוף, ההיגיון ינצח. הבעיה היא, שזה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי.
התמונות של אביגדור ליברמן חותם על מטוס ה"אדיר" (מפציץ F35 "חמקן") הראשון של חיל האוויר, ואחר כך מתיישב בקוקפיט ומשקיף סביב, לא שימחו במיוחד את נתניהו. הוא יודע מה איווט חושב עליו והוא לא לגמרי מרוצה כשהוא רואה את שר הביטחון הטרי מתיישב בתא הטייס של כלי משחית קטלני כל כך. אנשים שפגשו את נתניהו השבוע מדווחים על ראש ממשלה נרגן במיוחד, מלנכולי, מתוח מאוד, לפעמים נסער ממש. על הסיבות לכל זה נדבר בהמשך.
בשם הממשלה עלה להשיב כץ עצמו, שציין שאף על פי שהצעת החוק מאוד רצינית, יש בה בעיות מבניות כאלה ואחרות והוא מבקש לדחות את הדיון בחודש. ח"כ דוד ביטן, יו"ר הקואליציה, אותת לכץ שעוד אין רוב מובטח באולם, אז הוא משך זמן, ועוד זמן, אבל אז נגמרו לו הטיעונים (שלא היו שם מלכתחילה), והוא ירד, ושלח עלה כמקובל לענות לו, ועדיין לא היה רוב במליאה, אז ביטן רצה שכץ יעלה שוב, אבל זה אסור על פי התקנון, אז חיפשו שר אחר, ושלח התבדח עם השר ליצמן (שהשיג את הפשרה במשבר הקבינט מול בנט) ואמר לו "יעקב, אולי תעלה ותציע שהבד"ץ יכריע בעניין", וניסו לשכנע את חיים כץ שיעלה, אבל הוא לא מבין כלום בנושא, אז בסוף נשלף יריב לוין, שבכלל תומך בהצעה, ושלח התפוצץ מצחוק, וצעק לו מלמטה "איך בסוף שולחים אותך, שאתה תומך", ולוין חלק שבחים להצעת החוק, והתפתל והתייסר על הדוכן, עד שדוד ביטן סימן לו שיש רוב והוא ירד והכנסת הצביעה נגד ובא לציון גואל. הסכנה הקיומית חלפה.
דרוקר עשה את עבודתו וראוי לכל שבח. המלחמה שניטשת מסביב, זה כבר סיפור אחר לגמרי. כמעט כולה מתחוללת מתחת לפני הקרקע, באמצעות שליחים, מנגנונים אפלים, זרועות תמנון סמויות, ממומנות, שנלחמות עכשיו על חייהן. נדמה לי שהרכבת יצאה מהתחנה, ומדובר במלחמת מאסף.
הפופוליסט התורן היה הפעם, כמעט כמו תמיד, השר אורי אריאל, שמיהר לדרוש שכל החומר יפורסם, והתנדב להיות הראשון. הדרישה הזו היא, כמובן, חסרת ערך או תוקף. מידע מודיעיני זה לא כתב אישום ולא ראיה משפטית. לא כל מה שמאן דהוא לוחש על אוזנו של קצין מודיעין ראוי לפרסום. אין שום סיבה לפרסם את גיבוב הפרטים, השמועות, הרכילויות והמידע המזדמן שהצטבר במהלך השנים. פעמים רבות פרטי מידע שהיו חסרי כל פשר או משמעות בשנת 2011, הופכים בשנת 2016 לפיסות מידע משמעותיות שיכולות להשלים את הפאזל, בעקבות הצטרפותם של עדים מכריעים והתיק קורם עור וגידים. ככה צריכה לעבוד משטרה. עכשיו, צריך באמת לתת לה לעבוד ולהתפלל שהיא תהיה חזקה מספיק כדי לעבור את מה שצופן לה העתיד.
במקום לנסות להפנים את ממצאיו הרציניים והחשובים של דוח שעליו טרחו רבים, במטרה להקל במשהו על הסבל, בזבוז הזמן ועינוי הדין שהם מנת חלקם של אזרחי ישראל במערכת המשפט, הליצנים בפרקליטות הדפיסו לעצמם חולצות משעשעות. הארכות הללו, שמאריכות את ההליכים המשפטיים כמו מסטיק בלתי נגמר, מצחיקות אותם. כך נראית יוהרה. זוהי זחיחות.
האוסף והארכיון הועמדו, כאמור, למכירה פומבית. אלא שזמן קצר לפני מועד המכירה, הוסר הארכיון מהאתר ונמסר כי "נמכר". בירור קצר העלה שקרוב משפחה הגיע, רשם צ'ק ע"ס 3,000 דולר, קיבל את הארכיון והלך. הרוכש סיפר כי ראש הממשלה עצמו התקשר אליו והמליץ שירכוש את האוסף, כי "אסור שדברים כאלה יסתובבו בחוץ". כך או אחרת, חתיכת היסטוריה.
התרעות פיקוד העורף