ה לא טור על כדורגל, אלא על גברים מכים.
זה לא טור על כדורגל, אלא על גברים מוכים.
בימים הראשונים של היורו הזה, מיהרו כולם להאשים את החשודים המיידיים - האוהדים האנגלים השתיינים, אחר כך את האלימות (המאורגנת והדוחה) של הרוסים. בינתיים הצטרפו לחגיגה גם חוליגנים צרפתים מקומיים, אוהדים קרואטים במפגן אבוקות וחזיזים, אוהדים ספרדים שנשאו שלטים ניאו־נאציים, ואפרופו אלה, גם בקרב אוהדים גרמנים נשלפו דגלים של תנועות הימין הקיצוני בחגיגה של גברים לבנים אדומי צוואר שמכים אלה את אלה.
במשך שנים חינכו אותו לרסן את הדחפים שלו באמצעות משטרת המחשבות של הפוליטיקלי קורקט, סוג של התנצלות מצד אינטלקטואלים מערביים בפני כל קורבנות השיטה הישנה: מיעוטים, נשים, הומוסקסואלים ועוד. הכוונות היו נהדרות, אבל האכיפה הפוריטנית רק העצימה את האלימות המודחקת.
במשך שנים מכרו לו שאם רק ישחק לפי הכללים, הרי שהשיטה תפעל לטובתו. בכל פעם שאירעה תקלה, כמו בכל דת, תבעה השיטה ממאמיניה לבדוק את עצמם: אולי לא היו סובלניים מספיק כלפי מיעוטים? אולי פגעו באוכלוסיות מוחלשות (ביטוי נוראי שמסיר מהאדם את האחריות לגורלו שלו)? על פי האמונה הרווחת בקרב המאמינים (הגם שחלקם נחשבים אתאיסטים), התקלות אירעו רק מפני שלא כולם אימצו את האמונה המערבית בלב שלם: כך עמד ברק אובמה בקרב המוסלמים ב"נאום קהיר" והגיש להם את לוחות הברית של האמונה המערבית: דמוקרטיה, שוויון הזדמנויות, זכויות הפרט, פלורליזם ועוד.
תאצ'ר? רייגן? בגין? אל תצחיקו את החוליגנים: כשהעצים מחפשים מלך, הם ימצאו את האטד שממנו תצא האש שתאכל את ארזי הלבנון.
התרעות פיקוד העורף