חצות בין חמישי לשישי. נוסע בכביש 6 לבאר שבע. אי אפשר לטעות בדרך. כאשר יסתיים כביש 6, ניפול על כביש 40. רק להמשיך ישר. החלון השמאלי פתוח בשליש, הימני האחורי פתוח במלואו. הרוח תשמור אותי ער. המהירות היא 110 קמ"ש, הכביש כמעט ריק. התבייתי על הנתיב הימני, נעלתי את המהירות, וחשבתי על החיים שלי.
אבל עכשיו אין לי את סטרן ולא את התדר שלו ברדיו לווייני, אז לחצתי על רדיו ללא הפסקה. נפלתי על תוכניתו של עו"ד יורם שפטל, בשידור חוזר. הוא מכנה את התקשורת "צבא של מחבלים", ואני תוהה מי הסמרטוט הזה, שיקרא לי מחבל? תהיתי ביני לביני; את המחבל שהרג אלאור אזריה הוא מגדיר רוצח, אף שלא רצח, אלא ניסה לרצוח. הרי מדובר בפינגווין ידוע, שהוריד את איוון דמיאניוק מהחוט, שכבר כרכה סביב צווארו השופטת דליה דורנר, ומתייחס לעצמו כמומחה במשפט פלילי; אין עבירה על חוק לשון הרע ששפטל לא ביצע ב־33 דקות, בנאום כתב ההגנה על אזריה באמצעות הפיכת המ"פ שלו לפסולת אנושית. אם אני הייתי מגדיר את עו"ד יורם שפטל כיהודון בזוי, היה האספסוף שהוא משדר אליו פונה בתלונות לרשות השנייה, וערימה של דיירי אגם הדרעק, בשאיפה בהנהגת אווה מדז'יבוז', הייתה מסתערת עלי בקנס של 40 אלף שקל. למה? ככה.
אבל אסור לי להתרגז עכשיו, כי אני בדרך ל־MRI באסותא דרום, והבדיקה בשתיים לפנות בוקר. כיפוש רצתה לבוא איתי. לא התאים לה שאסתובב לבד בלילות, ועוד רחוק מלפיתת הפיקוח שלה. "מאמי, למה לא הודעת לי, כדי שאתארגן? אני אטלפן לחברות, נראה מי תשמור על גיא בלילה".
המיטה נסעה פנימה לתוך המכונה. הודיתי בלב למשטרה הצבאית, שזרקו אותי כמה פעמים למעצר, לפני כמעט 40 שנה. האף נלחץ לקסדת האמודאי הצרה, שנוגעת בתקרה העגולה של המכונה. היה שם פס תאורה פלורוסנטי, ואז נרדמתי. ההתעללות של אנה עייפה אותי. ובנוסף, אני באמת הייתי רגיל לישון בטריילרים ממוזגים. שמעתי באוזניות את עמאר מודיע לי "קוף, אני מתחיל להזריק, באמצעות המחשב, אל תיבהל". המשכתי לישון, ופתאום זה נגמר. האורות נדלקו, הוא פירק ממני את הקסדה, ויצאתי משם מבסוט חאלס. המזכירה שאלה אותי איך אני רוצה את התוצאות, השבתי שבמסרון, אפשר גם וואטסאפ, רק לא אינטרנט. אולי ישירות לרופא? זה יותר עדיף. "אני חייבת לשלוח גם אליך, אלה ההנחיות". סבבה, שלחי לי למייל.
יצאתי בחיוך, תלשתי את הפלסטר שהוכתם בדמי האצילי, ונסעתי לחפש קפה. יפה שמירי רגב, התרבותניקית שלנו, רוצה לדאוג לפריפריה, אבל לפני תיאטראות ומוזיאונים אולי שיהיה בבירת הנגב בית קפה שפתוח כל הלילה? לא כדאי לפצוח בזה?
עשרה ק"מ מב"ש לת"א ראיתי תחנת דלק. נכון שהאספרסו בתחנות דלק הוא כמו מי ביוב שלא עברו תהליך התפלה, אבל זה מה שיש.
הגעתי, והזמנתי "קרוק מדאם" בלי בשר, וסלט עגבניות עם כוסברה ובצל. רציתי גם מיץ תפוזים טבעי, אבל אין להם סחוט טבעי. הקהל בחוץ מנה שני זוגות של צעירים. הגברים היו שפוכים על השולחן מאלכוהול, תוצאה של סיבוב בברים. הנשים המתינו שיתעוררו כדי להגיע הביתה. ואז נזכרתי בדימיטריוס מהטרנפייק, שהיה סוחט תפוזים במסחטת ברזל, עם סיגריה בפה. לפעמים היה נופל אפר לכוס. הוא מערבב באצבע, מוצץ אותה אחרי, ומנגב בסינר המטונף. מעניין מה איתו, הוא חי בכלל? ג'וניור הג'יגולו סיים קולג'? רעייתו השמנמנה מצאה קוסמטיקאית שתוריד לה את פלומת השפם?
כן, התגעגעתי לימים האלו, שבהם הייתי צעיר וחזק כמו סוס, שמעמיס שתי תיבות נייר במשקל 32 ק"ג כל אחת על כל כתף, ועולה איתן במעלית הלקוחות בבניין סיטי בנק, לקומה 53. מוריד, מחייך והולך. והיום אני מבלה בבדיקות, כי כיפוש מודאגת.
לא עניתי והלכתי לחדר השינה. איך זה שיש פגרה ביורו? למה שלושה משחקים ביום במקום אחד כל יום, למשך 70 יום? המזרן היה קריר, כמו המיטה הצרה בטריילר בבאר שבע. חשבתי על ריצ'מונד, ונרדמתי.
נ.ב.
בחמישי על הסובאח, צלצל הטלפון, 15 פעם ברציפות. מהההההההה כפרה מההההה? דעא"ש על הגדר?
"תקשיב לי טוב, תבקש מכל החברים שלך שגרים בשכונה, להצביע בשביל אלון לוי לראשות הוועד, הבחירות ביום ראשון. אשתו חברה שלי, הוא בחור מצוין וגם גר בבניין שלנו, והוא הכי מתאים. לא תשכח? שאזכיר לך עוד שעה"?
וואו, כיפוש, אם את כבר עושה פוליטיקה, ראחת פלסטין.
"זה חשוב לי מאוד, וגם לגיא".
טוב אני אבקש מהם.
"לא תשכח? שאזכיר לך אחרי הקפה"?
די, די כבר. הרגת לי את היקיצה.
התרעות פיקוד העורף