ייתכן מאוד שרעידת האדמה אינה כה דרמטית. בעוד שנתיים יהיה הסכם חדש בין האיחוד האירופי ובין בריטניה, בדומה להסכם שיש לשווייץ ולנורווגיה. מרבית ההסכמים הכלכליים־חברתיים יישארו בתוקף. מה שיכול להשתנות זאת מדיניות ההגירה, מדיניות חוץ עצמאית יותר, מתואמת עם בריסל. גרמניה וצרפת ימשיכו להוביל את אירופה, ייתכן שהאיחוד יתרופף מעט. אך זאת תהיה עדיין אירופה החדשה.
ההחלטה נפלה בבריטניה בגלל הדור המבוגר, אזרחי האזורים הכפריים, שחותרים לחידוש “האימפריה הבריטית"; לאומנות בריטית שנשענת על גאוות האתמול, בריטניה ששולטת בעצמה, ואזרחיה הם בריטים ילידי בריטניה זה דורות. בבריטניה, כמו במדינות אחרות, פורצות שנאת זרים וגזענות כלפי המהגרים מהעולם השלישי והמוסלמי. במקום לשנוא ולרדות בקולוניות, שונאים ורודים ביוצאי הקולוניות. הרוב האנגלי מפנה עורף לגלובליזציה ומניף את דגל הלאומנות. בסופו של יום, הוא שואף עדיין לקטוף את פירות הגלובליזציה.
הליכוד ובעלי בריתו בימין הדתי הם לכאורה ה־UKIP של ישראל; נתניהו הוא לכאורה הטראמפ של ישראל. מדובר בימין רדיקלי שבו שנאת ערבים היא מדיניות, כמו גם שנאה ופגיעה באליטות הליברליות והתרבותיות, קסנופוביה כלפי העולם וכוח קולוניאלי בשטחים.
לישראל יש הזדמנות להשתייך יתר על המידה לאיחוד האירופי על ידי הסכם שהציעה לנו בריסל במקרה של פתרון שתי מדינות עם הפלסטינים. אז נוכל ליהנות מהסכמי סחר, השקעות וחילופי מדע ותיירות משופרים. אז נוכל להיות חלק מעולם רב־תרבותי, ליברלי ודמוקרטי, השואף לשלום.
בשלב זה ההחלטה שנפלה בירושלים, כמו בלונדון, היא להגיד “לא" לאירופה ולערכיה הליברליים.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה – מנהיגים צעירים"
התרעות פיקוד העורף