איזו תבהלה. לכאורה, פייסבוק מרחרחת אחרינו, מאזינה לנו דרך מיקרופונים חשאיים ומתאימה לנו פוסטים או אולי גם פרסומות על נושאים שעליהם דיברנו. מיד עוד אנשים נזכרו פתאום בצירופי מקרים דיגיטליים, כמו הבחורה ששלחה לבעלה בוואטסאפ צילום של מקל ההריון עם שני פסים, וכבר קיבלה בפייסבוק פרסומות לחיתולים, ומישהי אחרת נתקלה בפסיכולוג שאותו היא מבקרת אחת לשבוע ב"אנשים שהיא עשויה להכיר".
החיים הם כאוטיים והאדם הוא יצור בודד, והנה, סוף־סוף נמצא המישהו שהקיום שלנו הוא משמעותי עבורו. מראה שחורה זה כאן, ואני מקים טחנת רוח ומבקש מפייסבוק, האזיני לי. קראי מה שאני כותב, עקבי אחרי המקומות שהייתי בהם. גבעתיים, קדימה, תל אביב ופעמיים ראשון לציון השבוע. בסוף ימי אני מבקש גם שפייסבוק תספיד אותי. היא ולא אחרת. היחידה שבאמת אכפת לה, שמכירה אותי הכי טוב. נכון שהיא רק אלגוריתם - אבל עדיף אלגוריתם קרוב מחבר רחוק.
התרעות פיקוד העורף