ביבי התפנה, מִתְפַּעֵל האיש שלנו ביבשת, קוּנטָה קינְטָה, לכיבוש אוהב ואבהי של היבשת השחורה (ואולי כדאי לעדן ולומר "היבשת האפרו־אפריקאית", על משקל האפרו־אמריקאיות?). הוא שב לאפריקה עם טקס לאומי משפחתי, שיקַבע את השם "נתניהו" בלב ההיסטוריה, כמצבת זיכרון חי לתעוזה, לדמיון וליעילות המבצעית הישראליים. האם מוקי בצר, מפקד הכוח הפורץ אז, הוזמן לפמליה הנבחרת שנלווית למבצע נתניהו? ולמה לא, בדיוק? שניהם, ראש הממשלה הגיבור והלוחם האמיץ, בטח יודעים.
אז לְמה תועיל ההתייעלות? ללקוח הקטן, שכספו סגור ומסוגר בבנק והוא צריך להמתין 18 דקות בממוצע, עד שהבנקאי היועץ הלחוץ יואיל לראותו ולהורות לו מה לעשות בחשבונו? מדוע בהוראות הפיקוח על הבנקים אין אפילו הוראה אחת לטובת הלקוח – קיצור התורים, הורדת העמלות, השקעות וחסכונות יעילים יותר, בחלקם על חשבון רווחיו המופרזים של הבנק? אולי באמת כדאי לפתוח את הבנקאות לתחרות ולהקמת בנקים חדשים, שישרתו את הציבור שלהם חינם, במסירות וביעילות, רק תמורת הכסף הטוב שהוא מפקיד בקופותיהם. כמו פעם. אולי?