אגב, למרות ההפתעה, נדמה לי שהסטטיסטיקה לא משקרת: מאז בנימין נתניהו דור א' (1996), כל ראשי הממשלה נחקרו: ביבי עצמו (בר־און-חברון ופרשת עמדי והמתנות), ברק (עמותות הקש), שרון (האי היווני וכו'), אולמרט (מה לא), עכשיו שוב נתניהו. עולם כמנהגו נוהג. אנחנו בעצם בתוך שגרה.
מנדלבליט, וזה כבר נכתב כאן, התגלה כיועץ משפטי לממשלה ענייני, ישר ופרגמטי. הוא איש ישר, אבל גם זהיר. הוא לא מני מזוז, ששחרר את כל הרסנים והבלמים והורה למשטרה להביא את ראשו של אהוד אולמרט, יעלה כמה שיעלה. הוא בודק כל מקרה לגופו, מאשר לחקור אבל במידה, עוקב אחרי ההתפתחויות, שוקל ומתלבט. בכל זאת, מדובר בראש ממשלה ויש כאן חובת זהירות כפולה ומכופלת. מבחינת נתניהו, אלה חדשות רעות. כשחקירה כזו מתחילה, לך תדע איפה ומתי היא נגמרת. אם בכלל. נתניהו היה השבוע באפריקה, אבל ראשו נשאר עמוק באסיה. מכל הבחינות.
כולם מתעסקים בתרחישים. הראשון, פשוט יחסית: החקירה לא מבשילה, ומתפוגגת באבה, מסיבה זו או אחרת. תוצאה: לא קורה כלום, נתניהו מתחזק, צולח איום נוסף ומשדרג את תדמיתו כקאמבק קיד האולטימטיבי, שאין בלתו.
נתניהו יבנה על "תקדים דרעי", שהלך לבחירות עם חקירה תלויה מעל ראשו, והביא את ש"ס לשיא של כל הזמנים (17 מנדטים). במערכת הפוליטית סבורים שהסיכוי שזה יקרה קלוש. נתניהו יפסיד קולות למתחריו בימין (שאלה דרמטית: מה יעשו ליברמן ובנט? האם יחברו לנתניהו? האם ירוצו עצמאית) ועלול להביא את הליכוד לשיא שלילי של כל הזמנים. מצד שני, מומלץ מאוד לעולם לא להספיד אותו מוקדם מדי. את האזור שלנו אפשר להדליק בניצוץ זעיר אחד ומאותו רגע סדר היום של הבחירות משתנה, החקירה מוכנסת לפורמלין ונגנזת במעמקים והכל פתוח.
במצב הדברים הנוכחי, בין יעלון לסער יש תהום, וגם כחלון לא באמת בפנים. הוא, הרי יש לו כבר מפלגה. הוא כבר שר אוצר. למה שהוא ייתן לאחרים לקבוע לו? כל אחד והאגו שלו, כל אחד וזווית הראייה שלו. כל אחד רוצה שהאחרים יצטרפו אליו, לא הוא אליהם. במצב הדברים הנוכחי, סיכוי גבוה שסער בכלל יתמודד בשורות הליכוד בפעם הבאה, נגד נתניהו או לידו. כחלון יחליט כשתגיע שעת ההחלטה. יעלון? הוא בשלו. מפלגה בראשותו והתמודדות על הנהגת המדינה. אז המצב נותר כשהיה: כשכולם רוצים להיות ראש הממשלה, מי שזוכה בתפקיד זה בנימין נתניהו.
לפיד מדבר עם אשכנזי לא מעט, וגם עם אחרים. לשיטתו, אם הוא מביא מספר 2 ביטחוני מרשים (כמו אשכנזי, קפלינסקי ודומיהם), הוא מתרומם בקלילות מעל מחסום ה־20 מנדטים. במצב הזה, מספיק שחבורת יעלון־כחלון מקלפת מנתניהו 5 עד 10 מנדטים, והוא ראש הממשלה. כרגע, התרחיש הזה נראה הגיוני לגמרי. אגב, לפיד מעדיף לנצח את נתניהו בבחירות מאשר בחקירות. הוא רוצה לגיטימציה. לשיטתו, המדינה תהיה בבחירות תוך זמן לא ארוך (מקסימום שנה) בלי קשר לחקירות. הנה התרחיש של לפיד:
ועוד לא דיברנו על הצבא. בצה"ל יש חשש כבד מהאפשרות שהממשלה תעמיד אותו בין בית המשפט העליון לדרג המדיני. משבר עמונה הצפוי הוא מהסוג שמפיל ממשלות. צירוף כל התנאים שפורטו כאן יביא, לדעת לפיד, קרוב לוודאי, את המדינה לבחירות. מבחינתו, הוא כבר מוכן. מבחינתו, הוא צודק. מצבו של לפיד הוא הטוב ממצבם של כל שאר השחקנים בזירה, כולל נתניהו. מעל ראשו לא מרחפת חקירה כלשהי.
אין מה לעשות וזה כנראה לא יעזור: ריבלין ונתניהו הם מים ושמן, כנ"ל לגבי הנשים. הגברת הראשונה, נחמה ריבלין, היא ההפך המוחלט מצרתה שרה נתניהו. למרבה המזל, מאז כניסתם של הריבלינים לבית הנשיא, נחסכה גם הסצינה המביכה הקבועה ביום העצמאות, כשהנשיא וראש הממשלה והרמטכ"ל מזייפים יחד את מיטב שירי ארץ ישראל. המציל היה הפעם הרמטכ"ל איזנקוט, שהמעמד הזה ישמח אותו עוד פחות מפלישה של דאע"ש לקריה בתל אביב.
אפרופו ברץ, הוא מתאקלם בלשכה במהירות. כרגע נותרה רק הקטטה על תנאי השירות, כולל הרכב הצמוד שמקבל על פי התקשי"ר ראש מערך ההסברה הלאומי. ברץ קיבל את הסמכויות, אבל לא את התפקיד. אז מה עושים עם המכונית? לרוע המזל, אין מי שיכריע בין הנצים בלשכה. דוד שרן, שאמור לעזוב את תפקיד ראש הסגל ולהפוך למזכיר הממשלה, תקוע בין התפקידים. כנ"ל לגבי יואב הורביץ, שאמור להחליף אותו. יועץ לביטחון לאומי עוד אין. יכול להיות שלא צריך, הרי מסתדרים גם ככה. מבחינת נתניהו כל עוד שרה ויאיר איתו, הכל בסדר. הוא מסודר.
התרעות פיקוד העורף