רק לא פנדלים: לקראת ההכרעה, קופמן התחיל להנות ממשחקי היורו

סוף השבוע היה מתעתע. רוג'ר פדדר מפסיד לרובוט קנדי; אנדי מארי עולה לגמר ווימבלדון ומקבל סיכוי להיות הסקוטי הראשון שמתנתק מבריטניה, אם סופסוף ינצח; סרינה מתייחסת ליריבותיה כאל אבק שיש לטאטא מהדשא בווימבלדון, ועכשיו היא זקוקה לעוד תואר מייג'ור אחד כדי להיות הטניסאית הגדולה בהיסטוריה - שחורה בספורט לבן ואליטיסטי. מאז ימי השיא של הגולפאי טייגר וודס לא ייבבה העסקונה הלבנה בשקט על הכר בחדר כפי שייבבה אתמול. אגב, להשוות שיא של טניסאית גרמנייה זו לא אמירה שקטה, זו הצהרה. אבא ריצ'רד, שגידל שתי בנות לפסגת הפירמידה בקומפטון, סוג של גטו שחור באל.איי, בטח מבסוט.

זו שבת ראשונה בלי יורו, והחברים שלי איבדו עניין מזמן. הם כבר חזק בליגה, לא מרגש אותם הטורניר. נכון שהליגה שלנו והכדורגל שלנו הם סוג של פארטיה חובבנית, אבל זו פארטיה שלהם. הם מתקשים להתרגש מגריזמן, פאייט ופוגבה. לרונאלדו הם בכלל מתייחסים כמו אל יצור גלקטי שונה, ואת הילד רנאטו הם היו מתחילים לספור אם היה חותם במכבי ת"א.

המציאות הותירה אותנו עם צרפת ופורטוגל בגמר. הפייבוריטים המארחים ידועים כמאוסים, אבל גם אם בוחנים את ההתייחסות של פורטוגל לעם היהודי לדורותיו מגלים קלגס משמיד ומתעלל, במשך מאות שנים מהמאה ה־15 בשיטות שהשטן לא ברא.

הכישרון בשתי הנבחרות יכול להבטיח לנו משחק מהנה. אבל הטקטיקה והזהירות, והפחד להפסיד, עלולים לגרום לסיוט. ואם הטקטיקה תניב תיקו ללא שערים, זה בכלל יהיה מפגע ספורטיבי. לא רוצה לראות אלופת אירופה לאומות שמשיגה תואר בבעיטות הכרעה. השיטה הזו היא סוג של ריקבון, וההארכה לפניה היא משהו ארכאי שחייב להתבטל. אבל אירופה תהיה סלחנית במקרו של 2-2 או 3-3 בשאיפה, אם ניאלץ להמתין להכרעה בפנדלים.