ביקורו המפתיע של שר החוץ המצרי סמאח שוקרי בירושלים ופגישתו עם ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו הם רק ביטוי פומבי וציבורי ליחסים המיוחדים - במיוחד שיתוף הפעולה הביטחוני - המתרקמים בשנתיים האחרונות בין שתי המדינות. יחסים אלה קיבלו תאוצה מאז הגיע לשלטון הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי. לשתי המדינות יש אינטרסים משותפים: מאבק בטרור של דאע”ש, שפוגע בכלכלת מצרים ובהכנסותיה מתיירות; מאמצים משותפים לבידודו של חמאס; והרצון לבלום את השפעת איראן. לפי האתר "אילאף", ישראל מסייעת במידע מודיעיני למאבק בדאע”ש סיני, והיו גם דיווחים ממקורות זרים כאילו כלי טיס ישראליים השתתפו בכמה תקיפות נגד הטרוריסטים.
אפשר להעריך שהביקור הוא גם על דעת ערב הסעודית, "הספונסרית” של מצרים, שמעניקה לה סיוע כספי נדיב של מיליארד דולרים. אלמלא הסיוע הזה,
כלכלת מצרים הייתה מתדרדרת אל מעבר לפי הפחת שבו היא מצויה. לפי האתר "אינטלג'נס אונליין", גם היחסים הביטחוניים בין ישראל לסעודיה מתפתחים היטב בתקופה האחרונה, ואף דווח על כמה עסקות נשק בתחום המודיעין.
עד כמה יהיה מוכן נתניהו להיענות למצרים, זו כבר שאלה אחרת. הוא יודע היטב שהסוגיה הפלסטינית אינה מדורגת גבוה בסדר היום המדיני או הביטחוני של מצרים. אך הוא גם מודע לרגישות המצרית בכל הקשור למעמדה בעולם הערבי.
אם ראש הממשלה באמת ובתמים מעוניין למצב את ישראל במה שהוא מכנה “גוש סוני” של מדינות כמו מצרים, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כוויית (שלאחרונה מדברים בה בגלוי על כינון שלום עם ישראל) וכמובן ירדן ומרוקו, שיציב חומת ברזל מול "הגוש השיעי" שמנסה איראן לבנות בעיראק ובלבנון (חיזבאללה) - עליו להיות גם נכון לתת דבר מה בתמורה.
התרעות פיקוד העורף