מה שעלול היה להיות נאום שבו הייתה קלינטון ניצבת לבדה ומשמשת כבת ערובה להדהוד דעתו הטובה של סנדרס על עצמו, היה שילוב אלגנטי של אני ואפסי עוד ומינון גבוה ולא ממולמל של הענקת קולו למועמדת הדמוקרטית. האנרגיה שהזריק סנדרס לדבריו, כולל אצבע אלוהים המתנופפת וחזרה על עיקרי הדקלום האידיאולוגי שלו, נשמעה אותנטית דיה כדי לתת את האות לגייסותיו להעביר באורח מסודר את נאמנותם למזכירת המדינה לשעבר. תומכיו חופשיים כמובן לעשות כרצונם, אבל אי אפשר להאשים את סנדרס שלא הבהיר את עמדתו העדכנית.