“זכרתי כתבה מדהימה שקראתי בזמן אמת בסוף 1968 תחילת 1969. כילד ישראלי בן 16, הגישה היחידה שלי הייתה ל'רולינג סטון' שהופץ בארץ באורח מקרי. זכרתי את תיאור ההפגנות ברחובות ואת משפט ה'8 משיקגו'. בחיפוש ארכיוני גיליתי שזה לא הופיע ב'רולינג סטון'. בהמשך הבנתי מדוע. מה שקראתי היה גיליון ספטמבר 1969 של מגזין בשם 'Ramparts'. אין לי מושג כיצד הגיע לידי.
"מצאתי בספרייה שישה ספרים על 1968. כנראה שלא המצאתי את זה. מצאתי ב–ebay את הגיליון הרלוונטי של 'Ramparts'. מחיר בלי להתמודד נגד אחרים בגלל קוצר זמן: 30 דולר. אבל המוכר זקוק לשבועיים משלוח ואין לי שבועיים. פניתי אליו במייל, והחוצפן עונה לי שיעלה לו 20 דולר לשלוח את הגיליון ביממה - שהייתי מוכן לשלם - ולמה אני לוחץ עליו שעה שכל החומרים מופיעים כבר באינטרנט. הגיליון הנ"ל לא מופיע. לא משנה כמה הייתי מוכן לשלם לו - הוא לא היה מוכן לשלוח".
"1968 הייתה השנה שבה מוזיקאים חשובים גילו מחדש שלושה אקורדים. 'הלהקה' נתנה לנו את 'Music From Big Pink', האלבום שגרם לאריק קלפטון לפרק את ‘קצפת' ולרצות להצטרף ללהקה. בוב דילן חזר מתאונת האופנוע עם 'John Wesley Harding' ואפילו הביטלס עלו כיתה עם האלבום הלבן ובו ‘מהפכה'. קוריאה הצפונית תפסה את הספינה ‘פואבלו'. מושל אלבמה הגזען ג'ורג' וואלאס הכריז על מועמדות לנשיאות מטעם מפלגה שלישית. סנאטור יוג'ין מקארתי הראה נוכחות חזקה בפריימריז של ניו המפשייר, שטלטלה את הנשיא ג'ונסון שקרס ממילא בגלל וייטנאם והכריז כי אינו מתמודד לקדנציה שנייה.
"באפריל נרצח מרטין לותר קינג בממפיס, וערים באמריקה עלו באש. בלב כבד נכנס בובי קנדי למרוץ לנשיאות ונרצח בערב של ניצחונו בפריימריז בקליפורניה. מיליון בני אדם מתו מרעב בביאפרה בשיאה של מלחמת אזרחים. מתקפת טט של צפון וייטנאם נכשלה אבל במחיר כבד והוכיחה כי בניגוד לשקרים שניפק הפנטגון, ספק אם אפשר יהיה לנצח את המלחמה בווייטנאם.
"‘רולינג סטון' שהוקם ב–1967 היה בן עשרה גיליונות כאשר עורכו הצעיר ובעליו יאן וונר - שהיה מזוהה בדרך כלל עם דעות שמאלניות - כתב נגד הייפים בטענה שהם מנסים לגרור את הצעירים לשיקגו, שם תתפרץ אלימות ללא ספק".
“משהו שחור ואפל משך את תומפסון לחיקו, כאשר הבין שאינו יכול להסתתר מהוועידה בשיקגו למרות נטייתו הטבעית. תומפסון נמשך לשם וחבר לפמליה של וורן הינקל בסוויטה הידועה לשמצה. אפילו מישהו עם מטבוליזם אטי ומוכה אלכוהול וסמים כשל תומפסון, הבין שאינו יכול להישאר רחוק משיקגו, המקום שבו חשש שיש סיכוי שהחלום האמריקאי יספוג את מכת המוות. הוא שכנע את המו"ל רנדום האוז לסדר לו קרדיטציה לכסות את הוועידה הדמוקרטית. מי יודע, אולי ייצא מזה ספר. נרעש מהרעיון שהציע לכתוב על החלום האמריקאי, חי או מת, חשש תומפסון כי לקח ביס גדול יותר מכפי שיוכל ללעוס וכי הנושא שהציע ‘רחב וכבד' מכפי כוחו כדי לשים אותו בין שתי כריכות. אבל הוא עדיין האמין שימצא את מה שחיפש בשיקגו.
“הוא השתתף בוועידה הרפובליקנית ב–1964 בסן פרנסיסקו והתכווץ מבושה ומחוסר אמונה כאשר בארי גולדווטר טען בפני בוחריו ש'קיצוניות בהגנה על חירות אינה עבירה'. ‘בחירות לנשיאות הן מקום טוב, חשבתי, לחפש את מותו של החלום האמריקאי', אמר תומפסון. ‘כאשר שיקגו הגיעה נכנס ראשי לפוליטיקה. אם כבר, חשבתי, רק שם אפשר יהיה למצוא את הבן זונה האמיתי'. הוא לקח את קסדת האופנוע שלו משום שהיה בטוח שתהיה אלימות. האלימות מצאה אותו בגרנד פארק ב–28 באוגוסט, שעה שמפגינים ועיתונאים הוכו בידי השוטרים והמשמר הלאומי על פי הוראתו של ראש העיר ריצ'רד דיילי".
"ב–1960 יצא לי לפגוש את יוג'ין מקארתי בוועידה הדמוקרטית בלוס אנג'לס שבחרה ב–JFK. מקארתי נשא נאום בעד מועמד אחר. זה היה נאום המינוי הטוב ביותר ששמעתי בחיי, ועדיין יצאתי מאוכזב מהפגישה עם מקארתי משום שהוא לא נראה ולא הרגיש כנשיא. גבר גבוה ועייף עם עיניים עצובות שיכול היה להשחיז ניואנס ללהב חד, שנראה כדיקן של המחלקה הטובה ביותר לאנגלית באמריקה. לא נדפה ממנו האמביציה ההכרחית, והכריזמה שלו הותירה ספק לגבי כמה הוא מוכן לעשות.
“באפריל 1968 הכריז הנשיא ג'ונסון כי ‘אינו מעוניין במועמדות מפלגתו לנשיאות ולא יקבל אותה אם תינתן לו'. מקארתי ניצח בפריימריז בוויסקונסין עם 57%. יומיים לאחר מכן נרצח מרטין לותר קינג, ומקרי הצתה, שוד וביזה פרצו בממפיס, הארלם, ברוקלין, וושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון וניוארק. ראש עיריית שיקגו ריצ'רד דיילי, נתן הוראה ‘לירות כדי להרוג', והמשמר הלאומי נשלח לערים. ב–3 ביוני נורה אנדי וורהול, ולמחרת ירה סירחאן סירחאן בקנדי אחרי שניצח בפריימריז בקליפורניה עם 45% לעומת 42% למקארתי.
"הדמוקרטים ניסו להעביר את הוועידה משיקגו לעיר אחרת. בעיר היו צפויות שביתות טלפונים, מוניות ואוטובוסים. שיקגו סירבה לארח את הוועידה של הייפים, והיה חשש גדול ממזגו האלים של דיילי. נעשה מאמץ גדול להעביר את הוועידה למיאמי, שבה נערכה הוועידה הרפובליקנית שבחרה בניקסון, אבל דיילי הבטיח כי עירו תהיה מופת של שלום ואהבה, ורמז מה יקרה לתמיכתו בפוליטיקאים שונים אם ייקחו ממנו את הוועידה".
"היו שנענו לקריאה 'Get Clean For Gene', הסתפרו ומילאו את טופסי ההרשמה למפלגה ותלאות בירוקרטיות אחרות. כל זה לא מנע מריצ'רד דיילי להוציא לרחובות 12 אלף שוטרים במשמרות של 12 שעות. הוא קרא גם ל–7,500 חיילי המשמר הלאומי. עמדו לרשותו יותר גייסות מאשר היו לאלכסנדר הגדול כאשר יצא לכבוש את העולם. לא ניתנו אישורים להפגנות, ועוצר הוכרז ל–11 בלילה".
“האלימות לא הייתה הפתעה משום שהמוחים השונים, בעיקר הייפים בראשות ג'רי רובין ואבי הופמן, הבטיחו להביא 100 אלף מפגינים לעיר. עד אותה שנה הייתה המלחמה בת הטיפוחים של המפלגה הדמוקרטית ושני נשיאים דמוקרטיים. התקווה הייתה שאחרי פרישתו מהמרוץ של ג'ונסון ייבחר מועמד בעד נסיגה ושלום כמו מקארתי או קנדי. קנדי נרצח ומקארתי נרשם בתודעה הדמוקרטית כאזוטרי, משכיל ואינטליגנטי מכדי להיות נשיא, וכך קרה שמתוך התקווה צף ועלה יוברט המפרי הנצחי, שהיה סגנו של ג'ונסון ושותף לכל החלטותיו בווייטנאם והפך למועמד המוביל במפלגה".
"האלימות חלחלה לאולם הוועידה, שם הותקף שדר CBS דן ראדר במהלך שידור חי על ידי הבריונים של דיילי. שעה שראדר קם והסיר את האבק מבגדיו, אמר וולטר קרונקייט באולפן בניו יורק כי 'אם האלימות הזאת תימשך, היא תגרום לנו לרצות לארוז את המצלמות ומכונות הכתיבה, לצאת לעזאזל משיקגו ולהשאיר את הדמוקרטים באסונם'. מייק וואלאס חטף אגרוף בסנטר אך התרומם והמשיך לשדר".
“ועדת חקירה כינתה את האירועים בשיקגו ‘מהומות משטרה' והטילה את האשמה והאלימות על ריצ'רד דיילי. דיילי הגיב בהעלאת משכורתם של כל מי שהיו מעורבים באלימות המשטרתית. לחבריו אמר תומפסון כי כעת יש לו הגרעין לספר. בפועל, הוא הסתובב שבועות חסר מעש בביתו ובכה.
“זה היה סופה של התקווה ותחילתו של העידן הקודר הפוליטי המרסק ביותר בתולדות אמריקה. ניקסון נבחר לנשיא בהפרש שמחק את המפרי והסתער על וייטנאם וסביבותיה בחמת זעם. פרשת ווטרגייט מוטטה לנצח את אמונתו של האזרח האמריקאי בשיטה הפוליטית, התמוטטות המגיעה לשיאה בימים אלה והופכת את הבלתי סביר והלא אפשרי לאופציה בעלת היתכנות גבוהה. כמו ב–1968, נמצאת אמריקה במלחמה מחוץ, בחוסר אמונה בממסד בוושינגטון בבית ומול החובה לבחור בין מועמד שהוא קרקס נייד, ומועמדת שאין יותר ספק לגבי העובדה כי דבר אמת לא בא לה בקלות".
התרעות פיקוד העורף