נחת רווחה בקרב יהודים ממוצא מזרחי: הקהילות והאישים שפעלו בארצות המזרח יקבלו את הכבוד המגיע להם בקורות העם היהודי. אלא שבצירוף מקרים אירוני, בזמן שיהדות המזרח זוכה להכרה, בעיקר בזכות עברה, כבודה ומעמדה בהווה של היהדות הרפורמית, הזרם הדתי הגדול בתפוצה ובארצות הברית, מוכפש, נרמס ומושפל בישראל.
מדובר בציבור שלפי מחקרים מעודכנים מונה כ־1.5 מיליון יהודים בארצות הברית. נכון שהריטואל הנהוג בבתי הכנסת הרפורמיים נראה זר ומוזר ליהודים אורתודוקסים, ונכון שרבנים רפורמים נראים יותר כספורטאים או כמנכ"לים של חברות; ולכן לגיטימי בהחלט להתעמת מבחינה תיאולוגית עם התוכן הדתי של הזרם הרפורמי. אבל עזות מצח ורשעות להגדיר את הרפורמים "נוצרים” וכמי "שלא שייכים לעם היהודי", כפי שהצהיר רב בישראל המייצג את הרבנים הציונים.
"היחס המחפיר לזרם הרפורמי כפי שבא לידי ביטוי בישראל הוא בעיני יהודים באמריקה בעיה קשה יותר מאשר הכיבוש וההתנחלויות", אמר אברהם פוקסמן, שכיהן עשרות שנים כמנכ"ל הליגה נגד השמצה. “יהודים בתפוצות ימצאו דרך לחיות עם פשרות שיושגו בתחום המדיני, אבל לא יוכלו לחיות עם תופעה של מנהיגים בישראל שמגלים לכאורה סובלנות מוצהרת להתקפות מכוערות על היהדות הרפורמית".
"הבעיה האמיתית היא לא איך מתייחסים לרפורמים, אלא הבוז וההתנכלות לערכים הדמוקרטיים שרבנים בישראל מפגינים על ידי ההתבטאויות נגד הרפורמים", אומר עמי הירש, רב בית הכנסת הרפורמי על שם ווייז בניו יורק, "התנועה טועה בכך היא שהיא מבזבזת משאבים על מאבק בעד נגישות לכותל המערבי, במקום להתרכז במאמצים נגד המחבלים בערכי הדמוקרטיה בישראל".
החודש שיגרו רבנים רפורמים וקונסרבטיבים מכתב לראש הממשלה, שבו הובעה אכזבתם העמוקה מ"אי יישום הסכם הפשרה בכותל, מהשעיית חוק המקוואות, מהרטוריקה המתלהמת נגד שני הזרמים". עד היום הם לא קיבלו תשובה. אם חסידי סאטמר היו מרגישים פגועים מהתבטאויות נגדם בישראל, אלפים מהם היו מפגינים מול הקונסוליה הישראלית במנהטן. אבל רבנים רפורמים וקונסרבטיבים הם אנשים מאופקים, המכבדים גם את יריביהם. אריק יופה, שכיהן כמנהיג התנועה הרפורמית, דווקא אופטימי: "ההשקפות הקיצוניות של הרב יגאל לוינשטיין רק יצליחו למשוך יותר ישראלים לשורות התנועה הרפורמית".
התרעות פיקוד העורף