בפועל, ההשוואה בין המקרים אינה תופסת: במצרים, הצבא פעל אחרי שמיליונים יצאו לרחובות. בטורקיה, הקושרים קפצו ראש לבריכה ריקה. זה לא ימנע מההנהגה הטורקית, המתגוללת כעת בזעם בלתי מרוסן גם על ארצות הברית, מלהחריף ביתר שאת את תגובותיה כלפי מצרים בחזית רחבה של נושאים, כולל היחס כלפי חמאס. זה רע לישראל, משום שהחרפת המתחים במזרח הים התיכון מנוגדת לאינטרס שלה ומקשה על המאבק הממוקד נגד איראן וגרורותיה ונגד הטרור שלוח הרסן של האסלאמיזם הרדיקלי.
בשוך הזעם יתברר לטורקים שאין הם יכולים להמשיך ולחבל באופן שיטתי, כדרכם בעבר, במאמץ העולמי המשותף נגד דעא"ש וספיחיו: בוודאי לא אחרי הזוועה בניס - ולפניה, באיסטנבול. תלות הגומלין של טורקיה באירופה ובמערב, וגם בסביבתה המיידית במזרח הים התיכון, עמוקה מכדי שארדואן יוכל להתעלם ממנה לאורך זמן. ישראל עשויה למצוא את עצמה בעמדת השפעה (מסוימת ומוגבלת, אבל לא חסרת ערך) על המהלכים שיובילו להרגעת הרוחות.
התרעות פיקוד העורף