ה־FSB אמור לפרסם היום (שישי) פרטים נוספים על המתקפה שחוו, אבל כבר עכשיו ברור שרוסיה נתקלה במתקפה הזאת בכלי נשק קיברנטיים שעוד לא פגשה כמותם. כמו הסוכנים הרדומים של ימי המלחמה הקרה, שהיו נשלחים למעצמה היריבה וממתינים שנים לשיחת הטלפון שתפעיל אותם, נראה שגם הפעם הפעילו האמריקאים כלים רדומים שהושתלו כבר לפני זמן רב עמוק בתוך המחשבים הרוסיים.
יהיה מרתק לגלות מה חשבו ראשי המודיעין האמריקאי כשנדרשו להפעיל את כלי יום הדין שפיתחו במשך שנים, כדי לסייע למועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. הם יודעים שייקח להם שנים לפתח מחדש כלים כאלה. אופתע אם נגלה שהם לא התעקשו שמורת רוחם תירשם בפרוטוקול.
התובנה המקובלת על רוב התקשורת האמריקאית היא שהנשיא ולדימיר פוטין רוצה בבחירת טראמפ, ולכן הורה על החשיפה של המיילים שנגנבו בפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית. אבל זו פרשנות רדודה שמזלזלת בתחכום של הנשיא הרוסי. האם העובדה שרוסיה הגיבה תוך יומיים לקריאתו של טראמפ לחשוף את המיילים של קלינטון באמת נועדה לסייע לו?
אסור לטעות בליטופים שמרעיף פוטין על המועמד טראמפ. הוא אומנם רואה אותו בדיוק כמו שהוא: פשטני, דו־ממדי, ולא בדיוק "הסכין הכי החדה במגירה", כמו שאומרים האמריקאים; אבל פוטין מעדיף אלף מונים את קלינטון הצפויה והפייסנית על פני טראמפ הקפריזי, שאומר שאם כבר יש לאמריקה נשק גרעיני, מוטב שתשתמש בו. תנו לו עוד ארבע שנים של ממשל רופס בוושינגטון, והוא ישלים את ההשתלטות על אוקראינה וסוריה, ויוכל לעבור כבר ליעדים הבאים. האהדה שפוטין מפגין כלפי טראמפ נועדה רק לבטח אותו למקרה שטראמפ אכן ייבחר.
ארדואן כבר בנה את האליבי שלו להתרחקות אפשרית מן המערב: נציגיו בכל העולם מדקלמים את נרטיב ההפיכה שתוכננה ונוהלה מפנסילבניה. הטענה שלהם היא ששירותי המודיעין האמריקאי היו מודעים למהלכים שניהל המנהיג הגולה פתהוללה גולן מול תומכיו בטורקיה, ובחרו להתעלם מהם. יותר מזה, הם טוענים שניסיון ההפיכה בטורקיה לא נועד להביא יותר דמוקרטיה, להפך, מטרת הקושרים הייתה להשליט רפובליקה אסלאמית בסגנון גולן. במילים אחרות: הם טוענים שטורקיה ניצלה מהפיכה בסגנון איראן.
אמת היא שרבים מהקושרים נגד ארדואן היו מסומנים כמזוהים עם גולן וחששו שהם עומדים להיות מודחים. ועדיין קשה לדמיין את הצבא הטורקי מוביל מהפכה אסלאמיסטית. בינתיים ארדואן מוביל את המהפכה השיטתית שלו. הוא כבר הבין ששגה כשפרסם את התמונות המשפילות של הקצינים המעונים וגם טעה כשהקים בית קברות נפרד ל"בוגדים". אבל המילה האחרונה בטורקיה עדיין לא נאמרה.
אם יבחר ארדואן למשוך את ידיו מסוריה בתמורה לידידות מחודשת עם הרוסים, תישמט הקרקע מתחת להסכם הפיוס שנחתם איתנו. הבסיס להסכם הזה היה החשש המשותף של טורקיה וישראל מהקמת מדינה שיעית־איראנית בחלקים החשובים של מה שפעם הייתה סוריה.
הדילמה שלו התחדדה בשבוע האחרון כשארגון ג'בהת א־נוסרה הכריז על התנתקות מאל־קאעידה ושינה את שמו לג'בהת פתח א־שאם. ברור שהמהלך נועד להרחיק את אנשי א־נוסרה מדאע"ש ולחסוך מהם את התקיפות האמריקאיות, אבל יש פה מהלך שהוא יותר ממיתוג מחדש.
פתח א־שאם הפך להיות הכוח המשמעותי ביותר בין הכוחות המתנגדים לאסד בסוריה: הוא שולט בצפון־מערב המדינה, באזור הגבול עם לבנון ובחלקים מרמת הגולן. המנהיג שלו, אבו מוחמד אל־ג'ולאני, שואף להפוך אותו לארגון הגג של האופוזיציה הסורית, ולארגון הדגל של מה שתמימים במערב מכנים "אסלאמיסטים מתונים". בפשטות, ההבדל בינם לבין דאע"ש, לטענתם, הוא שהם לא עורפים ראשים בשביל הכיף, אלא רק מסיבה טובה.
אבל בשנות השכנות שכבר צברנו עם אנשי א־נוסרה בגולן, למדנו שמדובר בארגון רציונלי. הם לא מתאבדים, לא מענים את האוכלוסייה שמתגוררת בשטחם (אם היא סונית כמובן) ומוכנים לשתף פעולה עם גורמים מערביים.
את הטריטוריה שהייתה פעם סוריה אפשר היום לחלק בין ארבעה גורמי כוח מרכזיים: אסד, דאע"ש, הכורדים ופתח א־שאם. דאע"ש יוכרע בסופו של דבר ויסולק מסוריה. ישראל חייבת לוודא שהמהלך הזה לא יסתיים בהקמת מדינת חסות איראנית בחלקה המערבי של סוריה ובגבול המשותף איתנו.
אם נתעלם לרגע מהטרגדיה האנושית האיומה שמתחוללת בסוריה, האינטרס הישראלי הקר הוא שהמלחמה שם לא תסתיים בקרוב. בינתיים טוב עושה ישראל שהיא ממשיכה להרחיק את ידיה מסוריה ולא מתערבת במלחמה שם, אבל הרגע שבו ניאלץ לבחור צד הולך ומתקרב.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10
התרעות פיקוד העורף