אמא, אמא... אמא?! לפעמים נדמה לי שאת כאן לידי. שולחת יד, מלטפת, מנחמת. מותר לכאוב ילדתי, מותר לבכות. אף אחד לא אמר שחייבים להיות גיבורים.
אמא, הסודות שסיפרתי לך אז, גדלו ובגרו, וכעת כולנו מחפשים להקים קן של קבע. אני מנסה, באמת, אבל לא מצליחה לבנות בית בלי הטל והגן.
אמא, כמה חיבור יש בינינו, כמה אהבה – וכעת, כמה ריחוק. אני מתפללת, שלאורך כל שנותינו יחד אגרתי בתוך ליבי מאהבתך ונשמתך, מספיק כדי שאוכל להאיר באורך בית, במקום אחר.
התרעות פיקוד העורף