שר האוצר משה כחלון השתלט על ענייני הכלכלה ומתחילת כהונת הממשלה הנוכחית מאכיל מרורים את בנימין נתניהו. ראש הממשלה יכול להתרגז, לנסות לפייס, לפעול מאחורי הקלעים, אבל בפועל כחלון עושה מה שהוא רוצה. כחלון הוא "ביבילוג" מדופלם. הוא מכיר את כל חולשותיו של נתניהו, ובראשן הפחד מפירוק הממשלה. לכן הוא מותח את הגבול עד הקצה ומכניס חוקים, הצעות חוק כלכליות ורפורמות המתאימות לממשלת שמאל ולא לממשלת ימין.
ואולי כחלון, שבמהלכיו הכלכליים אינו סופר את נתניהו, רק מייחל לכך שביבי יפטר אותו. כחלון יכול לעשות מטעמים מהפיטורים. בדיוק כמו לפיד, שהכפיל את כוחו לפי הסקרים ל־22 מנדטים, כולנו עוד עשויה לקבל בבחירות הבאות 20 מנדטים. זו הסיבה ששר האוצר מפעיל מדיניות כלכלית הנוגדת את עמדותיהם של נתניהו, של ליברמן, של שקד ושל אחרים.
בלשון הבורסה, שר האוצר ביצע השתלטות עוינת על כלכלת ישראל. וכשיש השתלטות כזאת, רשימת הנפגעים הולכת וגדלה עם כל רפורמה. אתמול היו אלה ראשי הפיס שהחליטו "להתנתק מהאוצר" ולהתנהל באופן עצמאי כאילו רישיון ההפעלה של הפיס ניתן על ידי הממשל בלאס וגאס.
הפיס הוא נקודה רגישה במיוחד אצל נתניהו, ולא רק בגלל הקזינו שהוא חולם להקים. כיו"ר הדירקטוריון משמש מקורבו עוזי דיין, וסביר להניח שבשיחות סגורות נתניהו מבהיר לו שאין הרבה מה לעשות. דיין אינו מעז לתקוף במישרין את כחלון ומסתפק ביבבה חרישית.
אבל דיין אינו היחיד: ראשי הארגונים העסקיים במשק פנו בשבוע שעבר במכתב יוצא דופן לנתניהו והזהירו מפני גורל המשק ומהצמיחה המקרטעת. וגם הם לא לבד: החקלאים פנו ליו"ר הכנסת בזעקה נגד התוכנית לשינוי מתכונת גביית המס בקיבוצים והכנסת היד לכיסי החברים. מגדלי הדגים מנסים להפעיל את יו"ר ועדת הכספים, וכך הלאה. נתניהו שומע את הקולות, מאזין לתחנונים, סופג את הטרוניות, אך ידיו כבולות. הוא פשוט מפחד. כחלון יודע את זה ולכן הוא אינו מהסס למתוח את החבל עד הקצה.
התרעות פיקוד העורף