בשלב זה האו”ם מדווח שהאיראנים עומדים בכל סעיפי ההסכם והערכות המומחים בעולם הן כי אובמה הצליח להרחיק את האיראנים מהפצצה ולייצר תמריצים כדי למנוע את פיתוחה. כאשר נזכרים שנתניהו העלה על הדעת שישראל תתקוף את איראן ותסתכן במלחמה אזורית, עולות תהיות קשות לגבי כשירותו להיות ראש ממשלה.
במקום זאת הממשלה מקלה את הסגר, מאפשרת לקטאר להעביר לפקידי ממשלת החמאס (ואנשי הביטחון שלה) את משכורותיהם, ופוגעת באופן סיסטמטי בפת”ח הפרגמטי תחת הנהגת אבו מאזן על ידי הרחבת ההתנחלויות, לאחרונה על ידי תכנון מאות יחידות דיור באזור מזרח ירושלים, ועל ידי המשך סיפוח הדרגתי של אזורי C. ישראל, בגלל תאוות הממשלה להעמיק את הכיבוש, למעשה מחזקת את החמאס.
איפה תהליך השלום האזורי? לפני מספר שבועות שמענו הצהרות בומבסטיות של נשיא מצרים סיסי ונתניהו על אפשרות של תהליך שלום אזורי שיביא לפתרון שתי מדינות. היו הצהרות, ליברמן תמך, שר החוץ המצרי צפה ביורו עם ביבי ברחוב בלפור. רק תהליך שלום אזורי אין ולא יהיה. כי אצל נתניהו מלל לחוד ועשייה לחוד.
איפה הדמוקרטיה? נעלמה, נרמסה תחת מסע גזענות בניצוחו של ראש הממשלה נגד המיעוטים; תחת גלגלי החקיקה הלאומנית נגד מיעוטים, עמותות שמאל, וחקיקה חרדית נגד שוויון זכויות וחובות. הכיבוש מדבק. ראשית נגזלו זכויות האדם והאזרח של הפלסטינים; כיום אלה נגזלים ממי שנתפס כבני ברית של הערבים. אנקרה זה כאן. מגילת העצמאות הפכה למס שפתיים זול בספרי האזרחות של נפתלי בנט.
זוהי ממשלת מלל ותעמולה שמטרתה להפחיד באיומי סרק ולהבטיח הבטחות חסרות משמעות. אנו חיים במסע בחירות מתמיד. לנתניהו רק מטרה אחת - להיבחר כשליט יחיד בפעם החמישית, ולהפוך לדייר של קבע ברחוב בלפור.
בכך מאבדת הממשלה סיכוי לחידוש התהליך המדיני ולחיזוק היחסים עם ארצות הברית ואירופה. ייתכן שאם דונלד טראמפ ייבחר לנשיא ארצות הברית תהיה לנתניהו שפה משותפת עם המנהיג האמריקאי; גם הוא חי ממסיבת עיתונאים אחת לאחרת.
התרעות פיקוד העורף