כמו בכל משטר כמעט טוטליטרי, ההסבר הגיוני וכביכול דמוקרטי: הצורך לאזן את מספר העיתונאים בעלי השקפות שמאל בעיתונאים ימניים ודתיים. אין דבר כזה בשום דמוקרטיה. עיתונאים נבחרים על פי כישוריהם ולא השקפותיהם, בדרך כלל על ידי עיתונאים אחרים ומנוסים. בעיתונות דמוקרטית בכל העולם, העיתונאים בעלי השקפת עולם ליברלית ומשמשים כלבי השמירה של הדמוקרטיה. תפקיד התקשורת הוא לחשוף את חולשות השלטון ולשמור על חופש הביטוי והעיתונות, וכשצריך - גם לנשוך.
התקשורת צריכה לחשוף את העיוות המוסרי של הכיבוש לא משום שהיא מצדדת במדינה פלסטינית, אלא כי תפקידה לשמר ערכים מוסריים ואוניברסליים.
ישראל יכולה להישאר דמוקרטית רק כחלק מן העולם המערבי. העיתונות שלנו צריכה להשתייך למשפחת אנשי התקשורת בעולם, שבעידן המודרני מגינה על זכות הציבור לדעת, לא רק בחברה עצמה - אלא בעולם. אנו חיים בעידן של גלובליזציה של מידע.
הביטויים הגזעניים של דונלד טראמפ הם סיפור גלובלי שלו השלכות גלובליות. האזרח זוכה כיום לקבל הרבה יותר מידע עצמאי מכפי שקיבל אי פעם. הדבר נכון עוד יותר בעידן הרשתות החברתיות. ממשלות לא יכולות לשלוט בהתבטאויות של מיליוני צעירים על גבי פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם. כל צעיר יכול לכתוב בלוג ולהיות חלק מקהילת העיתונות האזרחית הפורחת ברוב העולם.
ממשלתנו מנסה גם להילחם בפייסבוק כי גורמים קיצוניים מפרסמים שם הסתה. מלחמה בפייסבוק כמוה כמלחמה במטוס. על כן בסופו של דבר נתניהו ועיתון הבית שלו “ישראל היום” ייכשלו. אפשר אולי להשתלט על הערוץ הציבורי, אך לא על כל התקשורת. היא חייבת להילחם על עצמאותה ועל חירותה. זה בנפשנו.
התרעות פיקוד העורף