כשאזרח ישראל מגיע לבדיקה בקופת החולים, לא יעלה על הדעת למנוע ממנו שירות משום שצבר חובות למס הכנסה או נהג בכביש ללא רישיון. זהו עיקרון הומניסטי שלפיו אדם ראוי לזכויות בסיסיות, כמו הזכות לבריאות, בלי שיצטרך להוכיח משהו כתנאי מקדים. התוכנית החדשה שהציג שר הביטחון אביגדור ליברמן בשיחה עם כתבים סותרת עיקרון זה.
מדינות דמוקרטיות אמורות לספק שירותים ציבוריים כמו חינוך, בריאות ורווחה לכלל האזרחים בלי להתנות זאת בהתנהגותם. שלטון דמוקרטי גם אמור להגן על חירותו של הפרט בלי שהאזרח יצטרך קודם להוכיח דבר לשלטון.
בגדה המערבית אין דמוקרטיה. אולם טעות לחשוב שלצבא מותר להציב לאוכלוסיית הפלסטינים תנאים בשביל מימוש זכויות וחירויות בסיסיות המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם - גם אם הוא נתון בשלטון צבאי. הדין שחל בשטחים הוא המשפט ההומניטרי הבינלאומי, המגדיר את האוכלוסייה המקומית "מוגנת". הוא מטיל על הצבא את האחריות לדאוג לצורכי התושבים המוגנים, כדי שאלו לא יישארו חסרי זכויות בהיעדרו של שלטון מדינתי רגיל. כמו שלא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית שהשלטון יתנה חיבור של שכונה לרשת המים או החשמל ב"התנהגות טובה", כך גם לא יעלה על הדעת שהצבא ינהג כך בשטחים. לתושבות ולתושבים הפלסטינים של הגדה אין חובה "להוכיח" לצבא דבר כתנאי למימוש הזכויות והחירויות המגיעות להם מתוקף היותם בני אדם, ומתוקף היותם נתונים בכיבוש צבאי.
בעייתי לא פחות הוא האיום של ליברמן ב"מקלות". החיילים מתמודדים בשטחים עם מציאות קשה מאוד. ההנחיות שהם מקבלים לגבי אופן השימוש בכוח נועדו לוודא שהמשימות הביטחוניות ימולאו תוך הימנעות מפגיעה בחפים מפשע. במקום זאת שר הביטחון מבקש מהצבא להשתמש בכלים הרבים שבידיו כדי להעניש קבוצות אוכלוסייה שלמות בגין פשעם של יחידים. הוא מבקש "להשתמש" באוכלוסייה האזרחית ככלי הרתעתי. המשפט ההומניטרי הבינלאומי מטיל איסור מפורש על הצבא להטיל ענישה קולקטיבית מכוונת על אוכלוסייה שלמה משום שמאותו מקום יצאו מפגעים. על כתפי הצבא מוטלת האחריות לשמור על הביטחון ולהגן על חיי אדם. למרבה הצער, המדיניות של ישראל בשטחים מפרה את חובותיה כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. ליברמן רוצה לדבר על חובות? חובתו כשר ביטחון לשנות מדיניות זו.
התרעות פיקוד העורף