והכל נכון. חנוך הרוויח ביושר את הדימוי הזה, שהולם היטב את הקריירה הארוכה והמפוארת שלו. במו עצמו הוא רשם כאן פרקי זהב בתולדות הרוק הישראלי. מ"שבלול", דרך תמוז, בואכה "חתונה לבנה" ו"מחכים למשיח". וגם בשנים הפחות מצליחות שלו, הוא מעולם לא נטש את הגיטרה.
אבל כל הדיסטורשן הזה כמעט השכיח שלום חנוך אחר לגמרי. היוצר הצעיר והמבטיח שהיה, בראש ובראשונה, מלחין מחונן. ובפרק זמן קצר, של שנתיים–שלוש, סיפק מנגינות מוזהבות ממש לזמרים ישראלים שרק ייחלו לקבל ממנו טלפון. או קסטה. למעשה, אתם יותר מתופתעו לגלות ששירים ישנים ואהובים רבים, שיוזכרו כאן, נוצרו על ידו. שלום חנוך הצעיר, השברירי והרגיש, בעל הקול הגבוה והשליטה בז'אנרים מוזיקליים רבים ומגוונים, בעצם הועלם בידי חנוך עצמו, שברא בשנות ה–70 את שלום חנוך החדש.
הרוקר המחוספס, הסינגר סונגרייטר, שיוצר רק במסגרת הקריירה שלו, בקול ייחודי ומאופיין היטב. הוא תרם אומנם עם השנים כמה לחנים נפלאים לזמרים אחרים, אבל זה היה אקט נדיר, שרק הלך והתמעט. למעשה, הרבה שנים לפני שצעק בשיר "זה לא נוח - הוא השתנה לנו!", שלום חנוך באמת השתנה לנו. באופן רדיקלי. או, כפי שניסח זאת המלחין הדגול מרבבה סשה ארגוב: "שלום חנוך היה מלחין בחסד וחד־פעמי, אבל הפסדנו אותו אחרי שגילה את הרוק".
התרעות פיקוד העורף