המג"ד החוויר, ואני אזרתי עוז ועניתי לרב: אני יהודי בדיוק כמוך, אני מרגיש שכולי יהודי. הסברתי לו שאני בן העם היהודי, שאני חי את ההיסטוריה של העם, שאני מכיר היטב את הרמב"ם וענקי המשוררים היהודים של ספרד, שאני מכיר את הנביאים. לא ידעתי אז להגיד בפשטות לכבוד הרב: אני יהודי במובן הלאומי, הזהות שלי היא של לאום יהודי ותרבות יהודית. אז עוד לא ביקרתי בבתי הקברות של יהדות אשכנז בגרמניה. אילו ביקרתי הייתי אומר לו: אני מתרגש עד כדי דמעות כשאני קורא את הכתובות בעברית על קברים מלפני מאות שנים.
מגילת העצמאות שלנו כולה רוויה עם יהודי, לאומיות יהודית, ריבונות של העם היהודי במשפחת העמים, תרבות של העם היהודי, היסטוריה של העם היהודי, זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. אין בה דגש על מצוות הדת. יש בה דגש של משפט אחד על כך שהמדינה תבטיח שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדלי דת, גזע ומין.
אני מחזיק מול עיני את הערכת המצב השנתית של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי. נשיאו הוא אבינועם בר יוסף, ושני יושבי הראש שלו הם דניס רוס וסטוארט אייזנשטאט. בפרק הדן במרכיבי הזהות היהודית בישראל, על פי סקר המכון, הרוב רואים במרכיב הלאומי המרכיב המשמעותי ביותר, מעטים יותר רואים במרכיב התרבותי המשמעותי ביותר, ועוד פחות רואים את הדת כמרכיב משמעותי מאוד. על פי סקר של מכון "פיו" האמריקאי, 88% מהיהודים בישראל אמרו שיש להם תחושת שייכות חזקה לעם היהודי.
הנתונים הללו חשובים, כמובן בהקשר הכולל של העם היהודי: בעוד בתפוצות, בשל נישואי התערובת, הזהות של היהודים הלא-אורתודוקסים הולכת ונחלשת, הרי במדינת ישראל היא דווקא מתחזקת. אבל אליה וקוץ בה. האסלאם, בצורה מובנית, מכיר רק בדת יהודית כמו דת נוצרית. כיוון שכך, אין הוא יכול להכיר, כעיקר אמונה, שלעם היהודי מגיעה זכות למדינה משלו.
התרעות פיקוד העורף