האמת, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. חיכיתי שהמראיין ישאל אותו, לפחות: "אז איך עושים זאת?", "מי הוא העם הסורי"? ועוד שורת שאלות תם. הוא כמובן לא שאל. אין שום טעם להתייחס לגופה של ההצעה, אבל היא מעלה כמה סוגיות עקרוניות שחוזרות ועולות אצלנו בהקשר למתרחש באזור.
חוויתי אישית את הטרגדיה הלבנונית, מראשיתה. הכנסנו את הראש שלנו למלחמת האזרחים הלבנונית, צידדנו בצד אחד, שבגד בנו ברגע שזה השתלם לו.
שנית, יש אצל לא מעטים בתוכנו אמונה כי אנו מעצמה אדירה, שאם רק תעז, אזי היא תשפיע על עיצוב כל האזור. לא הרוסים, לא האמריקאים - אנחנו הישראלים נשפיע. התייהרות חסרת שחר שאינה שונה בהרבה מהיהירות ערב מלחמת יום הכיפורים. בואו נהיה יותר צנועים וענווים, ונראה אותנו מעצבים קודם כל את הבעיות הפנימיות שלנו.
שלישית, הסוגיה המוסרית. בסוריה יש עכשיו רצח עם בידי השליט שלו ובעזרת הרוסים. אפילו בסוכנויות האו"ם כבר הסכימו להגדיר את המתחולל שם כאחד מפשעי המלחמה החמורים ביותר בהיסטוריה. אבל, האם מישהו שמע את נשיא ארצות הברית אומר מילה אחת, ציוץ אחד? מישהו שמע את מרקל, שכנראה נמצאת בצום? לא אנחנו צריכים ליזום, העולם החופשי (עדיין) הוא שצריך ליזום משהו. הוא לא יעשה כלום, בקושי יזיל דמעה. על רקע חולשה אמריקאית מופגנת, כולם מפחדים מפוטין המהמר עם האקדח. ושתי שאלות עולות: האחת, מהותית וקריטית: מה יעשה הנשיא/נשיאה האמריקאי מול פוטין ופשעי המלחמה? השנייה, מצומצמת יותר: מה יעניין יותר את אובמה בין נובמבר 2016 לינואר 2017: לנסות למתן את טבח העם הסורי או "להתנקם" בנתניהו?
התרעות פיקוד העורף