עקרון היסוד של שידור ציבורי מוגדר בחוק רשות השידור ואפילו בחוק הרשות השנייה של ערוץ 2 ו-10, שאותם מפעילים זכיינים פרטיים. השידורים חייבים לשקף באופן יחסי והוגן את מגוון הדעות בציבור הישראלי. כללי הוגנות מחמירים עוד יותר מחייבים את התחנה הצבאית. ההדגמה של ברקאי דווקא בגלי צה"ל ממחישה כיצד מתורגמים העקרונות הללו אצלנו. שיקוף דעות נוסח "המכון הישראלי לדמוקרטיה".
היות שמרבית העורכים, המנחים והכתבים בתקשורת האלקטרונית באים מאותו הצד הפוליטי, גם בגלי צה"ל, הם מטפטפים את עמדות הצד השני במשורה בלבד. העובדות כל כך בוטות עד שהדיון שמתנהל עכשיו פשוט מעליב. די להביט בפאנלים של שלושת ערוצי הטלוויזיה כדי להוכיח הכל. זהו נוסח חופש הביטוי שכדי לשמר אותו מסעירים עלינו את הארץ. זוהי רמיסת הדמוקרטיה נוסח צ'אושסקו בידי נתניהו. כל המתקוממים יוצאים נגד פגיעה בסדר העולם המקודש שאסור לגעת בו. לפיו מרבית הציבור אמנם בוחר בקו אחד, אבל הקומיסרים של "השידור הציבורי" מקדמים את הקו ההפוך.
ההרכב האנושי של מרבית מובילי התאגיד החדש מבטיח שגם ב"כאן" לא יהיה כל חדש. רובם גזורים מאותו מעגל רעיוני אובייקטיבי כל כך. נכון, מי שאשם בהקמת התאגיד ובמינוי ראשיו הוא נתניהו. ונכון, נתניהו וארדן זכאים לאות כבוד ממסדר חכמי חלם על ההישג העקום הזה. אבל זו עדיין לא סיבה שלא למנוע, בדקה ה-89, את הנצחת הדומיננטיות של השמאל גם בתאגיד החדש.
לכן אם אפשר לאלץ את היצור החדש לשקף באמת את מגוון הדעות בציבור, שיצא לאוויר העולם. אם לא, אסור להמשיך עם הונאת "השידור הציבורי". כי אין קשר בין השידור של אמצעי התקשורת האלקטרוניים בארץ לבין מרבית הציבור.
אין ספק שחופש העיתונות הוא נשמת הדמוקרטיה, והעיתונות צריכה למרר את חיי השלטון, גם זה של נתניהו. אבל השידור האלקטרוני במדינת ישראל הוא חד-צדדי, אנטי-דמוקרטי וחונק את חופש הביטוי. עם שידור ציבורי כזה עדיף להשאיר את כל העיתונות בידי השוק הפרטי. כל מי שיעמוד בדרישות החוק יוכל לשדר ללא זיכיונות וכללים, והציבור יחליט למי הוא מאזין ובמי הוא צופה. הציבור ולא מי שמתחזה להיות המייצג שלו.
התרעות פיקוד העורף