מה שמעניין כאן – שאי אפשר לומר שהתקשורת מוטה נגד טראמפ. ממש לא. היא בסך הכל מצטטת אותו. הקול קול טראמפ -ואף על פי שהן קטנות- הידיים גם הן ידי טראמפ. אף סיפור לא הומצא, שום מילה לא הוצאה מהקשרה.
ההתבטאויות הביזאריות הן פרי דמיונו, והקריאות הפוגעניות נאמרו מיוזמתו. ״לזכותו״ יאמר שהוא דבק בדרכו. הוא לא חזר בו, לא בדיוק התנצל, וגם אם ירצה לטעון ״זה לא שלי״ – הכל כבר מוקלט.
אז התקשורת אומנם לא מוטה נגד טראמפ, אך היא מוטה לטובת קלינטון מתחילת המירוץ. העיסוק בשאלת אמינותה של המועמדת לנשיאות כמעט ולא קיים. והתקשורת תמיד תוכל לטעון שמפני כורח המציאות, מציאות שהיא בעצמה יצרה, סערות הדונלד תופסות הרבה יותר מקום – כי הן גסות יותר, רועשות יותר, ולעתים - אף חמורות יותר.
קלינטון לא מתמודדת מול טראמפ – היא חוגגת. היא אומנם ניצחה בשלושה עימותים, אך היא ממש לא אותגרה בהם. היא כמעט לא נדרשה לכלום, וכשהיא נשאלה על כל נושא שנוי במחלוקת ברזומה שלה, היא פשוט ענתה: ״דונלד טראמפ״. המפלגה הרפובליקנית נמצאת אולי בשפל היסטורי, אך ניצחון דמוקרטי בזכות טראמפ הוא תעודת עניות רצינית למפלגה הדמוקרטית.
התרעות פיקוד העורף