אחרי תקופה ארוכה כל כך שבה היא נכנסת בנתניהו בכל הכוח - בלי ברקסים, ללא הבחנה, על כל אמירה, על כל מעשה, על כל החלטה – חלק גדול מהציבור הישראלי סימן אותה כלא עניינית, ומאותו רגע הוא הפסיק להתעניין במה שהיא מראה לו על המסך או כותבת לו בעיתון.
האם ההתנהלות העיתונאית הזאת פסולה? בכלל לא חשוב. מה שכן חשוב הוא שאחרי שצועקים "זאב, זאב" על כל דבר, אחרי שכל רבע מילה של ראש הממשלה מוצגת כהרס הדמוקרטיה, כמהלך שיביא לקריסת המפעל הציוני או סתם כהסתה פרועה, הציבור התעייף. נמאס לו. וכשמציפים אותו בכל זה, אין לו אנרגיות ואין לו עניין ואין לו מוטיבציה להתעמק כדי לבדוק אם הפעם מדובר בזאב אמיתי, או ששוב מדובר באזעקת שווא.
הציבור הישראלי מחולק. בצד אחד נמצאים שונאי נתניהו, בצד השני מי שמשוכנעים שנעשה לו עוול. את האחרונים לא יזיז מעמדתם שום תחקיר של אילנה דיין נגדו. את הראשונים לא תניע ממקומם גם כתבה מחמיאה שלה על האופן שבו מכבדים אותו בעולם.
בעצם, אילנה דיין היא הראשונה שיודעת לספר שלא רק הציבור הרחב לא יודע ולא רוצה לשפוט שום דבר לגופו. רק לפני זמן לא רב היא שידרה ב"עובדה" תחקיר שפגע בבטן הרכה של השמאל. התחקיר על עזרא נאווי, שפעל להסגיר למנגנוני הביטחון הפלסטיניים ערבי שביקש למכור קרקעות ליהודים. לכו אל "הארץ" של השבת האחרונה ותראו כמה זיעה היא נאלצה להגיר כדי לשכנע שם, בראיון לקראת פתיחת העונה שלה, שהתחקיר על נאווי היה לגיטימי.
עבור מי שמאמין בעיתונות חוקרת וחושפת, העובדה שהכל מתויג והכל מסודר מראש בפינה הנכונה ושום דבר שקשור לבנימין נתניהו לא יכול להישפט כאן לגופו, היא טרגדיה גדולה.
התרעות פיקוד העורף