ארבע שנים בלתי צפויות ולא פשוטות מתחילות כעת, לא רק לארה"ב, אלא לעולם הדמוקרטי כולו ולישראל. טראמפ ניצח, לא כי הוא טוב יותר ומתאים יותר. הוא נבחר כי אמריקה זועמת, מתוסכלת, ומיואשת ורוצה שינוי דרסטי ומיידי. גם לבעל ניסיון ולמי שניחן בכישורים קשה לנהל ולהנהיג אומה שמאסה בפוליטיקה הרגילה, שירקה בפנים של הממסד ושלעגה לשיטה הידועה והמוכרת.
לבנות משהו חדש על יצרים, חרון לאומי, תסכול המוני ועל תחושות ייאוש זה קשה ואולי בלתי ניתן לביצוע. אבל זה מה שאמריקה רצתה וזה מה שקיבלה. האשמות, הטענות והריטונים שהזינו את מיליוני האמריקאים נגד הפוליטיקה הממוסדת ושהביאו לניצחונו של טראמפ הם ברובם הגדול צודקים ומבוססים.
אבל דונלד טראמפ, חסר כל ניסיון משילות ונעדר כישורים מוכחים להתעמת עם בעיות ומצוקות, שלדברי מקורביו איננו מסוגל לשבת ולהקשיב יותר משניות ספורות, יהיה חייב מעתה להוכיח שהוא המנהיג שייתן לעם האמריקאי את המהפכה שהבטיח.
בתור האאוטסיידר, ומי שעשה לעג וקלס מהממסד ומהשיטה, חובת ההוכחה להראות במעשים כי אפשר וניתן לטפל, לתקן ולשפר את כל מה שמיליוני האמריקאים לא אוהבים, סליחה מתעבים, ושהביאו אותו לבית הלבן לארבע השנים הבאות, תהיה עליו.
הרוב הגדול והמכריע בקרב מנהיגים ובכירים בקהילה היהודית איננו אוהב את טראמפ וזאת לשון המעטה גורפת. שמעתי בשבועות האחרונים מיהודים בכירים ומשפיעים בקהילה ביטויים והגדרות נגד טראמפ שהנייר לא סובל. לא מחשש שהוא אנטי ישראלי. הוא לא כזה. אלא מהפחד שהוא בלתי צפוי – וכזה הוא ועוד איך. בירושלים המדינית צריכים להיערך ולהתכונן לבלתי צפוי שיכול להתבטא ולהתממש באופן מאוד לא נעים.
התרעות פיקוד העורף