שום דבר לא נעשה בזדון, אבל לתקשורת המערבית נדמה שהיא לא משפיעה כי היא מתנהלת בשני כיוונים הפוכים: מצד אחד, היא מפמפמת ערכים אוטופיים על שוויון מוחלט ואהבה חסרת גבולות לזולת, ומצד שני משדרת בעקביות שאדם "שווה" הוא כזה שנדחף לפריים בצעקות וולגריות וגורף לייקים ותשומת לב. לומר שרק דונלד טראמפ נוהג כך יהיה שקר גס - תעשיית התקשורת כולה בנויה כך.
זה קורה גם בפריים-טיים, גם במהדורות החדשות. למען הרייטינג התקשורת הפסיקה לסנן - היא מכתירה כוכבי תרבות על בסיס ריקנות והיעדר ערכים, וגם בתוכניות האקטואליה מעדיפה יכולת ווקאלית על פני יכולת שכלית.
זאת חוכמה קטנה להעניק לטראמפ במה עצומה בגלל פרובוקציות מטומטמות, ללעוג לו בכל הזדמנות כדי להצטייר חכמה, ואחר כך להשתומם כשאנשים מסיקים שטראמפ הוא פרסונה ראויה אם הוא זוכה לקבל כזאת במה.
הקהל התרגל לצרוך ריאליטי. זה מה שנותנים לו לאכול כבר יותר מעשור ואומרים לו שזה לא מזיק. והנה הגיע טראמפ ועל המצע הפורה הזה נתן לקהל את מה שהוא רצה: שואו טוב. זה הכל. הילרי קלינטון זכתה לתמיכת התקשורת רק כמס שפתיים, כי עליה לא צחקו הקומיקאים, כי לססמת הבחירות שלה לא לעגו, כי האמירות שלה קיבלו פחות תשומת לב דווקא משום שלאורך כל הדרך היא הייתה המועמדת השפויה.
באינסטינקטים של כוכב ריאליטי, טראמפ ידע להשתמש בטיפשות של המדיה המתוחכמת, זאת שחושבת שפעם אחר פעם היא יכולה להמליך אידיוטים בידה האחת ולהטיף נגדם בידה השנייה. הוא גם ידע שההטפות הפסיקו לעבוד משום שהעיתונות עברה מעולם שבו היא מחויבת לשקף את המציאות - לעולם שבו היא מחויבת לשקף רק את האג׳נדה שלה. לכן אין פלא שכל מי שלא מתחבר לאג׳נדה - כבר לא מאמין למילה.
אז השאלה אינה כמה אנשי תקשורת יעמידו פנים שהם מכים על חטא, אלא אם החל ממחר הם ישנו משהו בדרכם. האם ימשיכו להמציא פורמטים בנוסח "האח הגדול", לקדם אידיוטים חדשים בשם אלוהי הרייטינג כדי שיוכלו אחר כך להטיף נגדם בצדקנות, ולהשתומם מה קרה לאנושות כשיצירי כפיהם תופסים פתאום עמדות מפתח בעולם.
התרעות פיקוד העורף