למי שזה עתה נחת ממאדים, גלעד שליט שוחרר משבי חמאס באוקטובר 2011. נתניהו החליט על שחרורו תמורת 1,270 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל. שנה אחר כך המליצה ועדה בראשות השופט מאיר שמגר כי ישראל תשחרר רק אסירים ביטחוניים בודדים ולא עשרות או אלפים בתמורה לשבוי ישראלי אחד, כדי למנוע עסקאות ענק לחילופי שבויים.
אחרי פקפוקי אולמרט ואיילנד בדבר הלוחמנות המאותגרת, שלא לומר פחדנות של שליט, צפיתי במאיר דגן ושמעתי אותו מסביר שהוא התנגד לעסקת השבויים, משום שהוא מתקשה להתמודד עם אמירות של הורים שכולים על שבנם הלך בגלל שחרור האסירים. כאילו אין לפלסטינים עשרות אלפי סיבות להתקומם נגד כיבוש מתמשך, כאילו אם לא יעשה את זה מוחמד שיצא מכלאו בעסקת ג'יבריל או שליט, הרי יעשה את זה אחמד שייכנס לכלא. כאילו לא ברור שגם גופות הדר גולדין ואורן שאול יוחזרו תמורת שחרור אסירים.
החלטתו של נתניהו הייתה לגמרי נכונה ברמה האנושית הצה"לית והלאומית. כתמיד, החלטת נתניהו נולדה בעקבות לחץ ציבורי, והוא אכן נכנע, עשה קופה של יחסי ציבור חיוביים, סקרים החמיאו לו על החלטתו אבל מתנגדי המחיר לא סלחו. כל אירוע שמעורב בו אסיר משוחרר מאז הוא סיבה למסיבה על חשבון נתניהו, שנכנע ללחץ ההמוני. עכשיו הגיע תורו של אולמרט לעשות, ולהשליך את האבן שלו.
התרעות פיקוד העורף