מול כל זה עומדת חקיקה רופסת ומערכת משפטית רחמנית המתייחסת למסיתים ומציתים באופן סלחני, שכן כדי שדבר מה ייחשב כהסתה במדינת ישראל, להבדיל ממה שנהוג הארצות הברית למשל, עליו לגרום לפעולה שלילית של גורמים אחרים.
מבחינת המודיעין והסיכול, חשוב להבין שבמציאות של מפגעים בודדים, הפועלים באופן ספונטני וללא הכנה או תשתית ארגונית, אין למעשה יכולת לאסוף או לקבל מודיעין וממילא אין מה לסכל. במצב כזה יש חשיבות רבה לחקירה שלאחר הפיגוע, לאיתור מבצעיו, למעצרם וחקירתם ובעיקר לענישתם בחומרה.
מבחינת שב"כ הצתה לאומנית היא פיגוע לכל דבר ועניין והיא מטופלת בהתאם. בשלב זה, מה שהכי חשוב הוא לכבות את האש, למתן את ההתבטאויות ולמצות את החקירות על הצתות והסתות עד תום. אין ספק שהשב"כ יצליח לאתר חלק ממבצעי הפיגועים ולהביא אותם לדין. המבחן האמיתי יהיה בענישה ובהרתעה שעל המערכת המשפטית לייצר, ובהחמרת החקיקה נגד הסתה.
התרעות פיקוד העורף