אל מול תופעות ההדרה וההטרדה בוחרות בעקביות שרת המשפטים איילת שקד, חברת הכנסת שולי מועלם וסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי למלא פיהן מים. כמי שאינן נרתעות לצאת לקרב על חוק ההסדרה, על סמכויות בית המשפט העליון, על הגנת עמונה, על חוק הפללת לקוחות ועוד, נטילת ידיהן מהעיסוק באפליית נשים פנים-מגזרית תמוהה. כנשים חזקות ומתבלטות הן הראשונות שהיו צריכות להסתער על הניסיונות השונים והמגוונים של רבנים להדיח נשים ממקומות ומתפקידים ציבוריים. באותה נשימה, בפרשת חבר הכנסת מהבית היהודי היה אפשר לצפות מהן להיות הראשונות לבקש להיחשף לעדויות של המתלוננות ולהקים קול זעקה. במקום זאת, הן זזו לאחור ונתנו שוב לגברים לנהל את העניינים. היה זה הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, שהקים צוות בדיקה של רבנים. לא מן הנמנע שאותו צוות כולל גם רבנים שתומכים בהדרת נשים.
כ-20 שנה לאחר שנחקק חוק שאוסר הטרדה מינית וכ-30 שנה לאחר שנחקק חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נדמה שהנורמות שהם ביקשו ליצור טרם הוטמעו בחברה הישראלית על שלל מגזריה. נשים מודרות ומוטרדות זקוקות, בין השאר, לנשים בעלות השפעה שיתמכו בהן, ילוו אותן וידאגו לזכויותיהן. מול זאת שתיקתן של הפוליטיקאיות נציגות המגזר הדתי-לאומי מקוממת. נסיגתן אל מאחורי הקלעים מרפה את ידיהן של הנשים הנפגעות ונותנת לגיטימציה להחלשתן. אך מעבר לכך, שתיקתן סופה שהיא חותרת תחת הלגיטימציה והעוצמה שלהן כנבחרות ציבור.
התרעות פיקוד העורף