כך דילגנו על הנאום של מיי כדי להתעסק במהומת סרק של חצאיות. שוויון מגדרי הוא חשוב, אבל כשתקנון ללבוש הולם בכנסת (שעל פניו לא נראה כרעיון רע) מנוצל כדי לקדם מסר של ״מגדר״, המטרה מתפספסת, גם אם מנואל טרכטנברג מתפשט במחאה במליאה. זה נכון לכל מטרה טובה - הקמפיין מצליח, אבל המטרה הולכת לאיבוד כשהעיסוק בה מפנה את הפוקוס למקום לא נכון.
אנחנו לא שונים בקטע הזה מיתר העולם המערבי, אבל זה לא תירוץ להמשיך כך. אפשר להבין את הצורך למצוא אג׳נדה כלשהי כדי לקדם את עצמך. אפשר גם להבין את ההיגיון בחיפוש הזדמנויות כדי להבליט את האג׳נדה ואת המחויבות הבלתי מתפשרת שלך. אבל הגענו למקום שבו הפסאודו־נאורות מעודדת שטחיות. בכל פעם שאנחנו מתעסקים בפרובוקציות ומחפשים מהומות גם במקומות שבהם הן לא קיימות, אנחנו גונבים את ההצגה ממשהו חשוב יותר.
תהיתם איך זה שהעולם מצליח להיזכר בסוריה רק אחת לכמה חודשים כשמשתחררות כמה תמונות של ילדים מתים? ככה זה - גונבים את הפוקוס עם מטרות טובות שהקמפיינים שלהן יצאו משליטה, ואחר כך מנסים לתקן בעזרת פתרון נאור שטחי אחר, כמו הגדלת מכסות פליטים, שרק יוצר בעיה חדשה. זו ההתנהלות שלנו: אנו מעמידים פנים שעשינו משהו נאור כששיתפנו את תמונת הילד המת, ומשם אפשר להתפנות לעסוק במחאת החצאיות ובדברים החשובים באמת.
התרעות פיקוד העורף