חקירת ראש הממשלה, אף שעומדת לו חזקת החפות, אינה יכולה, לדעתי, שלא לפגוע בתפקודו, גם אם הוא משחק אותה קר רוח ופולט ללא הרף מנטרה אחת: “לא יהיה כלום, כי לא היה כלום”. לפיכך צודק ח"כ לפיד, שתבע מגורמי אכיפת החוק שיפעלו מהר. אך אותה קריאה בדיוק צריך להפנות גם לנחקר עצמו. שלא “ישחק על זמן”. זה צריך להיות גם האינטרס שלו.
נכון, הדרך העדיפה היא לממן חגיגות כאלה באמצעות תקציב המדינה. אבל אפשר לעשות מחגיגות ה־70 גם אירוע יהודי כלל־עולמי, שיבטא גם בתוכן וגם בחלוקת המימון שווה־בשווה בין המדינה ובין תורמים יהודים בחו"ל את הסולידריות ואת שותפות הגורל היהודיות.
ישראל רואה עצמה כבית לכלל יהודי העולם. יהודים ציונים ברחבי תבל רואים בישראל מדינה שהם מזדהים איתה, וחלקם מבטא זאת בתרומות סדירות. הקדשת חגיגות ה־70 לביטוי התלכדות העם היהודי באשר הוא סביב מדינת ישראל ממש מתבקשת.
ואין צורך בראש הממשלה לשם כך. אפשר, ואף עדיף, להעמיד בראש מבצע גיוס הכספים את ראש ממשלת העם היהודי, יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי, המסוגל גם הוא להביא את הכסף מהתורמים היהודים הכבדים.
אך הסיפור המעניין, שלא ייאמן היום, הוא בכיוון ההפוך. בכנסת הראשונה, ששכנה בתשעת חודשיה הראשונים בתל אביב בבניין קולנוע “קסם” שעל חוף הים, הייתי מהילדים שצבאו על הכניסה לבניין כדי להשיג חתימות של חברי הכנסת. רוב חברי הכנסת הגיעו אז ברגל, וכך היה קל “ללכוד” אותם.
התרעות פיקוד העורף