הרצוג מביך פעם אחר פעם, מפלגתו מתרסקת, אבל הוא ממשיך לאחוז בקרנות המזבח. כחלון משלם את מחיר היותו שר אוצר והעובדה שהוא חבר בממשלה הנוכחית. לפיד, על פניו, נתפס כאופציה, אבל בתכל’ס הוא ברירת מחדל. אין לו ממש אג’נדה, הוא כל היום מהלך בין הטיפות. אמירה עקרונית, בעיניו, היא מטרד.
עצוב לומר שמה שיש היום, בקונסטלציה הנוכחית, לא מספיק כדי להחליף את נתניהו. אין ולו דמות אחת שאתה יכול ללכת אחריה בעיניים עצומות, ליפול אחורה ולדעת שהיא תתפוס אותך. אין אדם אחד שאתה סומך עליו מכל הלב, שאתה מתחבר אליו רגשית. אף אחד לא נראה או נשמע כראש ממשלה עתידי שיכול להוביל את המדינה.
זה מביך. מדינה שיש בה כל כך הרבה אנשים מוכשרים, כל כך הרבה אנשים ערכיים, לא מצליחה להעמיד בראש מפלגת אופוזיציה אדם שייתפס כמנהיג עתידי. אדם אחד שסך כל תכונותיו יאפשר לציבור לראות בו אלטרנטיבה. להאמין שהאיש לא רק יכול לנצח את נתניהו, אלא שהוא גם ראוי לכך. כבר כמה וכמה שנים שישראל מתנהלת ללא אופוזיציה. הציבור הורגל להתייחס אל נתניהו כאל האופציה היחידה. חולשת האופוזיציה הותירה את נתניהו בפסגת האולימפוס לבדו. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, זה לא משנה, ממילא אין מי שיחליף אותו.
בשם הוואקום נראה שנתניהו מרשה לעצמו יותר ויותר. הוואקום הסיר ממנו את הצורך להתמודד עם איסורים וחסמים. עכשיו זו כבר לא הטענה על לקיחת כביסה מלוכלכת לחו”ל לכאורה כדי לכבס אותה במלון על חשבון המדינה. עכשיו זאת כבר עסקת הצוללות, שבה לפי הפרסומים ייצג עו”ד דוד שמרון, בן דודו מדרגה שנייה של נתניהו, את נציג המספנה הגרמנית, וששורשי העסקה, לפי הפרסומים, נטועים בלבנון.
אפשר לתלות תקווה בחקירת המשטרה נגד נתניהו, אבל זה לא מספיק. צריך יותר מזה: אלטרנטיבה שלטונית אמיתית, ערכית, בעלת תפיסת עולם ברורה והרבה כריזמה. אדם אחד שתהיה מוכן בשבילו לוותר על נעלי הבית הישנות עם החורים לטובת נעל חדשה שלא בטוח שהיא נוחה, אבל, לפחות, בתור התחלה, מתאימה למידותיך.
התרעות פיקוד העורף