בימים אלו נדמה לי שעולמנו הפך בחלקו לבית משוגעים אחד גדול, או יותר נכון למשכן של בורות, טיפשות ושטחיות ומשהו בנוסח סדרת "משחקי הכס" באכזריות שבו ובקטל התמידי, האינסופי, של חפים מפשע, של הרס וחורבן וטונות של צביעות. להלן אביא כמה המחשות לכך. ראשית, "פסוקו של יום" של כתב בערוץ 2 המביא את דבר המלך: קטע מתוך שיחות נתניהו-מוזס.
איני נכנס בכלל לעובי הקורה. מה שמדהים הוא שכמה פסוקים בודדים מעסיקים מדינה שלמה. איש אינו יודע אם זה מדויק, איש אינו יודע מה המשפטים שבאו לפני כן, מה הם המשפטים שבאו לאחר מכן, מתי בדיוק נאמרו הדברים, היכן בדיוק הם נאמרו. כלום. ומרגע זה, מדי יום ביומו, אנחנו שומעים אוקיינוס של פרשנויות ובעיקר השערות וספקולציות, שברוב המקרים איני מבין כלל וכלל מה יש בהם.
ומה שמעורר תדהמה הוא שאנשי אקדמיה נוטלים חלק בפרשנויות ומחווים דעות "מלומדות". איך בכלל הם מעזים לעשות כך בניגוד מוחלט לדיסציפלינה האקדמית? זאת כנראה רוח התקופה, ולא רק אצלנו; כך גם הרוח של החלטת אונסק"ו בעניין ירושלים, המוחקת ללא בושה כל זכר לירושלים מההיסטוריה של עם ישראל.
רוצים לומר: בואו וניפרד מהם כי עוד מעט הפלסטינים יהיו רוב, ואנחנו היהודים נהיה מיעוט. הרוג תהרגוני, אבל בינתי אינה תופסת איך הגיעו למסקנה הזאת. גם אם ניקח את הגרסה המחמירה, ולפיה יש ביהודה ושומרון 2.7 מיליון פלסטינים (כולל מזרח ירושלים ובנותיה), ונוסיף אליהם 1.7 מיליון ערבים פלסטינים בישראל, נקבל 4.4 מיליון פלסטינים מול 6.7 מיליון יהודים. וזאת כאשר לפי כל המדדים, הפריון של היהודים משתווה כיום לזה של הפלסטינים ונמצא בעלייה. למה הבורות הזאת? כדי להפחיד? זה מצער.
ראיתי השבוע סרטון של כעשר דקות על חלב. קבוצת חיילים סורים עם עיתונאים הלכו לאטם ברחובות העיר המזרחית. הייתה דממה, רק תמונות של הרס אינסופי, מצמרר. מי בוועידת פריז אמר על כך, ולו מילה אחת? גם לא שמעתי את אובמה מזיל דמעה על כך בחגיגות הסיום לכהונתו.
ולבסוף, ממשלת ישראל. היכן המוח היהודי, היכן התבונה? למה להופיע כל הזמן כסרבנים? גם מול טראמפ נופיע כסרבנים מכוח ההרגל?
התרעות פיקוד העורף