במסגרת מסע ההשחרה שעורכים לטראמפ, גם בארץ הקודש, הוצמדה נימה פשיסטית כוזבת לנאום שנשא בטקס ההכתרה ולצעדיו הראשונים. אחת מהפעולות הראשונות שעשה טראמפ, ממחישה זאת יותר מכל. הוא החזיר את הפסלון של ווינסטון צ'רצ'יל למקום בו ניצב עשרות שנים, בחדר הסגלגל. כמו כל נשיאי ארה"ב מאז 1945, הוא מביע כבוד למושיע העליון של העולם החופשי.
התגובות הנמהרות לנאום טראמפ ממחישות עד כמה הרעילה תקופת אובמה את השיח בעולם החופשי. בעידן אובמה הפכו הפטריוטיזם והלאומיות למילה גסה. זאת, בניגוד לתפיסת העולם הדמוקרטית המודרנית, גם של צ'רצ'יל, שנוצקה על בסיס הגאווה הלאומית והדאגה הראשונית לעניי עירך. דאגה שלא סותרת את צו ההיחלצות לעזרת חברים שמעבר לים.
את תוצאות החזון הגלובלי של אובמה אפשר לספור במיליונים, בבתי הקברות ובתי החולים, במיוחד במזרח התיכון. חזון ילדותי שמחזיק מעמד רק בעולם האשליות של הוליווד והפך למציאות מדממת תחת ידי הנשיא היוצא.
שלא לדבר על הנקודה הישראלית: שמונה שנים פכרנו ידיים בייאוש אל מול ההכחשה הדוגמטית של תמונת העולם בבית הלבן. מול סירוב להכיר בעוינות האסלאמית והפלסטינית. מול אנטישמיות סמויה שנחשפה במלוא כיעורה דווקא בימים האחרונים של הנשיאות, במועצת הביטחון ובוועידת פריז. ובכלל, טקס השבעה אמריקאי שבו נאמר "אם תישכחך ירושלים תישכח ימיני", הוא גרסה מודרנית לחזון אחרית הימים, על כל מה שנלווה לכך.
לכן, כל ישראלי־ציוני צריך היה לספור את הדקות ליציאת אובמה, ולקבל את טראמפ ואנשי צוותו בצהלולים היסטריים. אלא שאצלנו יש מי שמתקשים להסתיר את מפח הנפש שלהם מהנשיא החדש, דווקא משום שהוא יכבד את הדמוקרטיה הישראלית. הם ציפו שארה"ב תאנוס את הציבור הישראלי לאמץ עמדות של מיעוט מבוטל שעדיין אוחז בעמדות השפעה רבות בישראל. אונס שלמגינת לבם, כנראה שלא יתרחש בעידן טראמפ.
התרעות פיקוד העורף