חוץ מהמוניטין של בנקאות הבאנהוף שטרסה (רחוב הבנקאות הראשי בציריך), השווייצרים עובדים קשה כדי להגן על הכלכלה והייצוא. הבנק המרכזי השווייצרי דומיננטי ומנהל מדיניות מוניטרית אגרסיבית. בתחילת 2015 בוטל קיבוע שער החליפין של הפרנק מול היורו (שנקבע ב־2011 על 1.2 פרנק ליורו), ובמקביל הוחלט בבנק המרכזי להפחית את הריבית ללא הנד עפעף למינוס 0.75%.
זה גרר רעידת אדמה פיננסית, ותוך יום אחד התחזק הפרנק השווייצרי ב־17% מול היורו. כדי למנוע את המשך התחזקות הפרנק קנה הבנק המרכזי מט"ח בהיקפים עצומים והגדיל את היתרות במאות מיליארדים. נכון לסוף פברואר הם זינקו ל־661 מיליארד דולר והגיעו כמעט לערך התוצר השווייצרי. בשבוע האחרון בלבד רכש הבנק במסגרת מלחמת המטבעות 5 מיליארד יורו. כמה זמן תימשך מעורבות הבנק המרכזי? ככל שיידרש, עד שהכלכלה האירופית תואיל להתחזק. כמו שעוצמת צה"ל מבטיחה את החוסן הביטחוני של ישראל, השווייצרים (שאגב, לא מזלזלים בצבא) מחוסנים בעיקר בזכות מצבם הפיננסי המעולה. הם חיים באי שמסביבו הכלכלה קורסת, והם נדרשים לשמור על שלום הבית.
גם ישראל היא אי, המוקף באויבים הקמים עלינו לכלותנו. אך לצד החוסן הצבאי האיכותי חשובה לא פחות העוצמה הכלכלית. ישראל מתברכת בכלכלה חזקה המדורגת על ידי S&P בדירוג המחמיא (יחסית) +A, אך חוסן כלכלי הוא תעשייה מקומית חזקה וצמיחה המושגת לא רק בזכות טירוף ייבוא המכוניות. שקל חזק מקטין את התמורה לייצוא, והדבר פוגע בתעשייה ובתעסוקה, ולכן צריך להילחם בו. ועדיין יש התוהים אם בנק ישראל לא הגזים בניפוח היתרות ואם לא הגיע הזמן לעצור.
הכלכלה אם כן במצב מצוין. זאת הסיבה לכך שיתרות המטבע כבר מהוות כשליש מהתוצר הישראלי, העומד על 300 מיליארד דולר. כזכור, היתרות בשווייץ מהוות כ־100% מהתוצר. אז נכון שאנחנו עדיין לא שווייץ של המזרח התיכון, אבל בהחלט יש לאן לשאוף. "השקל הישראלי חזק מדי", קבעה באחרונה המשנה לנגידה, נדין טרכטנברג. לכן עקרונית ניתן לרכוש 100 מיליארד דולר נוספים ועדיין להיות רחוקים מהמודל השווייצרי.
המסר הזה חייב לחלחל לשחקני המטבע, לגיטימיים או ספקולנטים, המשתעשעים באפשרות שקרנית פלוג התעייפה. אסור שיתרות של 110 מיליארד דולר יתקבעו בדמיונם כגבול ההתערבות העליון. השריר שהפגינה הנגידה כשקנתה בתוך שבוע כמיליארד דולר מוכיח שיש על מי לסמוך.
אגב, אם נתייחס לעניין הכלכלי נטו של המעורבות, נופתע לגלות שמדובר בעסק בכלל לא רע. בנק ישראל מממן את הרכישות בריבית אפסית ומשקיע אותן בשוקי ההון והמניות בעולם בתשואות משופרות. אבל נשים את זה בצד. אסור שבנק ישראל יישאר לבד במערכה. בשיחה השבוע עם כחלון, שבה פלוג והדגישה את הצורך בייצור פתרונות ארוכי טווח לטובת הייצוא. גם כחלון וגם שר הכלכלה אלי כהן הדגישו מצדם שהכלכלה הישראלית החזקה היא הסיבה לחוזקו של השקל, ולא צריך להתנצל על כך.
במקביל נבחנים צעדים לחיזוק הייצוא ואלה נדונו במסגרת ועדה בראשות מנכ"ל האוצר שי באב"ד שכונסה אתמול לראשונה. בשבוע הבא תחליט הנגידה האמריקאית כמעט בוודאות על העלאת הריבית בארה"ב. דוח התעסוקה בארה"ב שיתפרסם היום יעניק את הגושפנקא הסופית למהלך. כשזה יקרה יקבל בנק ישראל אוויר נוסף לנשימה במלחמת המטבעות. פערי הריבית מול הדולר יתרחבו ויביאו להחלשת השקל ולהתחזקות הדולר.
לחצים פוליטיים כבדים, בעיקר מצד עיריית אילת וחברות התעופה, גרמו לתפנית. המדינה עתרה לבית המשפט בבקשה לדחות את החלטת הפינוי שנקבעה ל־30 באפריל, וביקשה ארכה של חצי שנה. כל הסיכומים המוקדמים הושלכו לפח. זה מזכיר מאוד את תפנית הממשלה בעניין עתיד תאגיד השידור.
בג"ץ התכנס שלשום לדיון בעתירת הממשלה ובכנסת המתינו בקוצר רוח להחלטה, בתקווה שהשופטים יפתרו עבורם את הבעיה. חברי הכנסת נופפו באיום החקיקה אם השופטים ייענו בשלילה, אבל אלה סירבו הפעם לספק את הסחורה. להפך: הם הקשו קושיות ותמהו על התפנית בעמדת המדינה. לבסוף החליטו שלא להחליט. בתגובה, עוד באותו ערב כונסה מליאת הכנסת ואישרה בקריאה טרומית את דחיית סגירת השדה ל־2019. יוזמת החקיקה מתעלמת בצורה בוטה מהחלטות העבר של השופטים ועושה מהם צחוק. לאן נעלמה ההתחייבות של כחלון, מיוזמי הצעת הפשרה, שמעמד בית המשפט לא ייפגע?
ח"כ איציק שמולי, שהוביל את יוזמת החקיקה, טען שבעלי הקרקעות בשדה דב התנהגו בצורה חזירית וסירבו לפשרה. "הכנסת תצא לפגרת הקיץ ב־23 בחודש ותחזור באמצע מאי. אם לא היינו פועלים מיידית, שדה דב היה נסגר והפגיעה בתושבי אילת הייתה בלתי הפיכה", הסביר שמולי.
שופטי העליון, המוצגים לא אחת על ידי גורמי הימין כמי שפוגעים בתפקוד הכנסת, הפכו לאחרונה מבחינת הפוליטיקאים מבעיה לפתרון. בכל פעם שהם נתקלים בקושי פוליטי כמו פינוי עמונה, פינוי האמוניה או מיסוי דירה שלישית, הם רצים לבג"ץ. זה קרה רק לפני שבוע בדיון על עתיד מכל האמוניה בחיפה. השופטים טענו שהמדינה מדברת בשני קולות, בעד ונגד הפינוי, ונציגיה נדרשו להציג עד לשבוע הבא עמדה עדכנית. בעניין מיסוי דירה שלישית נשלחו נציגי המדינה להכין שיעורי בית מתוקנים עד 23 בחודש. כאמור, בנושא עתיד שדה דב השופטים לא נפלו בפח וסירבו לשחק פוליטיקה.
מה יקרה אם חוק שדה דב יאושר ויהפוך את עמדת בג"ץ? מעניין לראות אם תוגש עתירה לבג"ץ נגד החוק, ואם כן, מעניין אם בית המשפט יתערב ויפסול את החלטת הכנסת. עילות לכך לא חסרות.
נדמה לי ששר התחבורה ישראל כץ היה הראשון שעלה על התופעה: איך יודעים אם רפורמה מסוימת מצליחה? כשנתניהו מבקש לקבל עליה את הקרדיט. הגדרה מדויקת.
זוכרים את הטרמפ שתפס על התוכנית לעידוד הצפון ואת המלצתו לתושבים להשקיע בדירות? זה לא היה מופע חד־ פעמי. ביום שלישי השבוע נחתם הסכם גג עם עיריית אילת, שאמור להכפיל את מספר הדירות. כחלון ניצל את הביקור בעיר הדרומית לחנוכת מקטע חוף יפהפה הצמוד לריף הדולפינים, ששימש עד לאחרונה את חברת קצא"א וייעודו שונה השבוע בהסכמת ועדת הכספים.
בלשכת ראש הממשלה ביקשו מלשכת שר האוצר לתאם מראש את מועד האירוע, כדי שנתניהו יוכל להשתתף בו. מדובר במשימה לא פשוטה, והתיאום הצריך כישורים של פקח טיסה. מספר ימים לפני הטקס חזר נתניהו מביקור מאוסטרליה, שקדמה לו נסיעה לארה"ב. אתמול הוא טס למוסקבה. בין לבין נחקר בפעם הרביעית בפרשות האלפים, והספיק במקביל לקבל טלפון מפתיע מטראמפ בעניין הגרעין האיראני. נתניהו ירד לאילת במסוק. כחלון ופמלייתו טסו מנתב"ג (בגלל הערפל בשדה דב) וחזרו לשדה דב.
במהלך דבריו באירוע הדהים ראש הממשלה כשגילה לנוכחים בטקס כי הוא מתכוון להעלות את נושא אילת בפגישה עם נשיא סין. "הוא הזמין אותי, אז יש לנו כמה נושאים לדבר עליהם ואחד מהם זה אילת. למה? כי אנחנו רוצים להפוך את אילת למוקד של תעבורה עולמית", הסביר בלי להתבלבל.
איך נולדה הנסיעה לסין? מדובר כנראה בטרמפ נוסף. אומנם כחלון לא טס, אבל ראש מטה הדיור אביגדור יצחקי אמור לצאת לשם כדי לחתום על הסכם הייבוא של עובדים מסין לענף הבנייה. נתניהו טס לסין, שהרי הוא גם שר החוץ, ויש לו פגישות חשובות. אגב, ביום שאחרי הביקור בסין, ב־26 במרץ, הוא אמור לטוס לוושינגטון כדי להשתתף בוועידת איפא"ק. מרקו פולו מקומי נולד.
מי שעלולים לבלום את החוויה הם עובדי משרד החוץ שפתחו בעיצומים ומלינים על שחיקת שכרם. הם מאיימים לשבש את ביקורי האח"מים בחו"ל, אחת התוצאות החיוביות של העיצומים.
שאלתי אותו מדוע הוא מעוניין להתמודד על תפקיד לא אטרקטיבי עם כל כך הרבה מתחרים, שהוותק והניסיון שלהם גדולים משלו.
"ישראל צריכה מנהיגות אחרת, אמיצה וממלכתית", אומר גבאי. "אני יודע להביא את זה למדינה ולהחזיר את הקולות שחונים כיום במחנה לפיד. אני גם יודע להביא מצביעי ליכוד. לפני חודש הופעתי ב'שבת תרבות' בחולון מול 1,400 איש. הם נשאלו בתחילת הראיון מי יצביע לעבודה. שליש מהם הרימו ידיים, ומחצית מהקהל הצביעו בעד יש עתיד. בסוף הראיון, כשנשאלו מחדש, הרוב כבר הצביע עבודה".
"אני רואה ייאוש וספקנות בדבר היכולת להחזיר את המדינה למסלול נורמלי וסקפטיות ביחס לאפשרות הניצחון על נתניהו. בכל זאת בחרתי בעבודה כי אני מאמין בעמדותי ורציתי לבנות מפלגה אמיתית שתאפשר להחליף את ביבי. אני מסוגל להחליף את נתניהו".
"עם ישראל מחפש לא רק ניסיון צבאי אלא גם מנהיגות אמיצה עם יושרה. נתניהו הוא מנהיג שלא מקבל החלטות. זה אדם שמשתדל שלא להחליט. הוא יסיים קדנציה של עשר שנים, וצריך לומר לו 'תודה על מה שעשית ושלום'".
"התנגדתי למתווה כי המחיר שמשלמים על הגז עומד על 6 דולר ליחידת אנרגיה, והוא כפול מהמחיר הכלכלי העומד על 3 דולר. במחירים כאלה לא נדע לפתור את בעיות זיהום האוויר. בדוח שקיבל האוצר דובר שמחיר הגז הנכון הוא 3 דולר, וגם זה מחיר יפה המשקף תשואה יפה על הסיכון. אני שמח שמפתחים את 'לווייתן', אבל לו היו מתעקשים המחיר היה יורד. המתווה יצא לדרך ללא שינוי, כי בממשלה לא יודעים לנהל מו"מ. אני יודע שיש במתווה הגז דברים שאינם כל כך הגיוניים ושיש משהו שאני לא יודע. זה לא מסתדר לי".
"הכותרת שאני נותן לכך היא שמכל האמוניה הוא אנדרטה של כישלון מתווה הגז. את האמוניה מייצרים מגז טבעי. במחיר של 3 דולר לגז היה משתלם להזיז את המתקן לדרום. לא כדאי להקים מפעל אמוניה ב־6 דולר לגז. בסוף חיפה כימיקלים ייאלצו להקים את המפעל בעצמם, למרות שבזמנו הם לא רצו ונאלצנו ללכת על מכרז. המדינה צריכה להעניק לחיפה כימיקלים את הטבות העבר, כמו מענק של 250 מיליון שקל ורשת ביטחון של 400 מיליון שקל".
"יש פער מאוד גדול בין אחוזי הצמיחה המתפרסמים לבין המציאות. אחוזי הצמיחה נשענים על נתונים כמו מכירת מכוניות וגביית מסים, וזה מנופח על ידי גידול האשראי הצרכני. זאת לא צמיחה בריאה. אנשים מגדילים את האשראי וזאת תופעה מסוכנת, כי הסיכון האישי גדל. סוגיית שערי החליפין והדולר היא בעיה ליצואנים, אבל יש כאן קונפליקט: מצד אחד, אתה רוצה שוק מטבע חופשי, אבל התחזקות השקל פוגעת בייצוא. אני לא יודע מה הפתרון האמיתי. טוב שבנק ישראל מנסה להתמודד עם המצב".
"נעשים מאמצים מצד האוצר לטיפול בבעיה, ואני מעריך את זה מאוד, אבל בדבר הכי חשוב לא מטפלים, וזו הבירוקרטיה סביב הנדל"ן. את המס על דירה שלישית לדוגמה צריך היה להחיל רק בעוד שנתיים. חייבים היו לאפשר לבעלי הדירות למכור את הנכסים בתהליך אטי וכך לא היו נפגעים. במקרה זה לא הייתה להם עילה להעלות את שכר הדירה. אני נגד מיסוי שחל מעכשיו לעכשיו. אנשים צריכים את הזמן להגיב על שינויי המס. במחיר למשתכן יש יתרונות כמו הוזלת הקרקע לזוגות צעירים, אבל זה רק מרכיב אחד. המרכיב החשוב ביותר הוא הגדלת ההיצע".
"הבעיה היא בעיקר במישור הרגולציה. יש יותר מדי הצהרות על הפחתת הנטל אבל מעשית אין כלום. לא חושב שיש אנטי מגזר עסקי, אבל כן יותר מדי רגולציה. לו היו מטפלים בבעיית הרגולציה, המגזר העסקי היה פורח למרות הממשלה ולא בזכות הממשלה".
"הרפורמה האמיתית הייתה צריכה להיות מאוד פשוטה. להפחית את העמלות ואת מרווחי הריבית למשקי הבית. מרווח הריבית מטורף, והייתה צריכה להתקבל החלטת מדיניות כמו הפחתת מרווחים ופיקוח על העמלות. הפרדת חברות כרטיסי האשראי היא לא הדרך לכך, כי ההפחתה תחלחל במקרה הטוב רק לחלק ממשקי הבית. הדרך האמיתית היא התערבות ישירה. רק ככה מטפלים ביוקר המחיה הפיננסי".
"אמתין לתוכניות שיוצגו על ידי שני המתמודדים. הסיפור של כבל אכן מביך וזאת לא גאווה גדולה למפלגה. אבל כשהייתי בממשלה כבר שמעתי על לא מעט דילים דומים בין פוליטיקאים. לא דיברתי עם השניים ולא אכנס לשאלה אם היה או לא היה דיל".
"לא נורא. שיכעס קצת. כחלון ואני היינו שותפים לדרך מסוימת ולהקמת כולנו. מרגע שפרשתי השותפות נגמרה. אנחנו לא בקשר שוטף אבל מאחלים אחד לשני חג שמח בחגים".
התרעות פיקוד העורף