השימוש בנשק כימי הוא עדות לכך שהמזרח התיכון לא דובר את השפה שבה השתמש הנשיא לשעבר ברק אובמה, כשהודיע לעולם שהצליח לפרוק את סוריה מנשק כימי "באמצעים דיפלומטיים" ולא באמצעות הפעלת כוח. הוא התבדה וכולנו איתו. נראה שעד שלא מניחים את היד על אחרון הטילים וראשי הנפץ - לא מנטרלים שום איום.
הלקח השני הוא שהפעילות הצבאית שעורך צה"ל בשמי סוריה ובשטחה חיונית, אם היא צריכה להתבצע, עליה להיעשות במשורה, בזהירות ובשום שכל. ישראל לא תוכל לסבול זליגה של נשק כימי מסוריה לידי חיזבאללה. מצב כזה יכול להיות הרה אסון לישראל, ללבנון ולאזור כולו.
הלקח השלישי מצער וכואב במיוחד. לישראל אין יכולת של ממש להתערב צבאית בסוריה למטרה שאיננה אינטרס ביטחוני ישראלי מובהק. עם כל החמלה והזעזוע - ישראל תשלם מחיר כבד על התערבות צבאית בקרבות בסוריה, במיוחד לנוכח העובדה שהאמריקאים כבר נמצאים שם לצד צבאות רוסיה וטורקיה.
טיפול בפצועים וחולים - כן; קליטה מוגבלת וסמלית של פליטים ומשפחות - כן; סיוע הומניטרי לכפרים הסמוכים לרצועת הגבול - כן; חוץ מזה - כלום. עוד יבוא יום מתישהו שבו סוריה, תחת משטר כזה או אחר, תצטרך לשקם את עצמה בכל היבט ותחום. השיקום יימשך שנים רבות, ובזה ישראל תוכל לסייע במישרין או בעקיפין.
אינני טוען בהכרח שזה המצב אצל בנימין נתניהו, אולם ספק אם יש בסביבתו מישהו שאומר לו את האמת לאמיתה. מישהו בר סמכא שיציב מולו מראה וישקף לו את המציאות, שקשה לראותה בקריאה סלקטיבית של עיתונות "שמאלנית", או מבעד לחלון המושחר בשיירה שאיננה יודעת לעולם מהו פקק תנועה. אני חושד בנתניהו שבכל זאת הוא מצליח לקלוט פה ושם את חומרת העניין ואת הסכנה שטמונה בהקדמת הבחירות. הוא בוודאי למד את הלקח של שמעון פרס ז"ל, שמיהר בביטחון להקדים את הבחירות ב־1996 לאחר רצח רבין, ונאלץ להעביר את בית השרד לנתניהו.
אני בטוח שהוא קולט את אובדן האוטוריטה, את אובדן היראה - לא רק כשהוא קורא עיתונים, אלא גם כאשר הוא שומע כיצד מדברים איתו ועליו נפתלי בנט, משה כחלון, שלא לדבר על אהוד ברק.
הוא מבין, יש להניח, את המשמעות שלראשונה מתעוררת נגדו אופוזיציה גלויה בתוך מפלגתו וסיעתו. זה לא רק ישראל כץ שהיה מועמד זמני לממשלה חלופית, זו גם השרה גילה גמליאל ושרים נוספים שמדברים בגלוי או לא מדברים בכלל, תוך סירוב לקבל את "דף המסרים" היומי ולדקלם אותו. אלו חדשות של ממש.
אני מניח עוד שנתניהו פה ושם שם לב להתנגדות הגלויה של פקידי מדינה ושומרי סף נגדו ונגד המהלכים שהוא מוביל. אלה לא רק עו"ד אבי ליכט ועו"ד דינה זילבר, בכירי הפרקליטות, אלא גם אנשי אגף התקציבים. הוא בוודאי מרגיש גם את עוצמת ההתנגדות שהוא מתחיל לקבל ממה שנקרא "עיתונות נוטה לימין", גם מ"ישראל היום", גם מקלמן ליבסקינד עמיתי ב"מעריב", גם מאחרים.
הוא מאבד את העוצמה של המוסד המתקרא "ראש ממשלת ישראל". בערב חג הפסח בואכה יום העצמאות, תחושת המיאוס מהמניפולציות של נתניהו, מהקפריזיות, משפת התגובות לתקשורת, מהיחס לשרים, לציבור ומההתנהלות המלכותית בפרט - הולכת וגוברת. נתניהו, לדעתי, הולך בכל בוקר ללשכה ללא שמחה, ללא חשק וללא חדווה.
תוסיפו לכל מה שכתבתי כאן את החקירות, את עדי המדינה המסתמנים. תוסיפו את "השבירה שמאלה" של טראמפ ואת הרחש־בחש הפוליטי - איך אפשר ליהנות מיום שרובו מופנה למעקבים, תגובות ופעולות הישרדות? לא כיף בכלל!
צילומים של נתניהו בוועידת שלום בשארם א־שייח' או בע'רדקה במצרים יחד עם הנשיא האמריקאי ומנהיגי המזרח התיכון יעשו לו טוב. זה ילחץ קצת את בנט, ישקיט קצת את התקשורת. הוא יחבר אליו את כחלון ואת ליברמן ויצרף אותם לשיחות, ואז אולי, "נוכח צו השעה", יצליח אפילו להרחיב את הממשלה ולשכנע את הפרקליטות, התקשורת וכל היתר - שהם הופכים בטרדנותם להיות מכשול לשלום.
ואז יהיה ברור ש"רק נתניהו יכול" וחוזר חלילה. זו אולי האופציה היחידה שלו להיות רלוונטי ולשרוד. ובכלל מדובר בינתיים רק על לדבר בלי לחלק דבר. ובדיבורים כידוע לא מפסידים (אם בכלל נשאר משהו להפסיד).
אבל חוקרי המשטרה חיפשו משהו אחר. הם חיפשו קשר פוליטי עתידי שסוכם מראש בין אשכנזי לבין סער, דבר שלא היה, לא נברא, ולא הייתה לו ממילא כל היתכנות עבור רמטכ"ל שיש לו עוד שלוש שנות שירות ועוד שלוש שנות צינון. אבל אני בשלי והחוקר בשלו כרוצה לומר: "אני חייב לעשות את עבודתי". החוקר הקריא שאלה אחר שאלה ואז אמרתי לו: "פקד א' הנכבד, אומר לך משהו שאינך יודע. אנחנו יושבים בלוד, השאלות שאתה שואל אותי על לאודר, סער ונוספים לא היו נשאלות אילו נחקרתי לפני חצי שנה, לפני שהיחסים בין נתניהו ללאודר הידרדרו ולפני פרישת סער מהפוליטיקה. אגלה לך שמקור השאלות הללו כנראה לא כאן בלוד, גם לא במטה הארצי של המשטרה בשייח ג'ראח, אלא משורשרות לכאן דרך סוכני משנה מרחוב בלפור בירושלים".
פקד א' הסתכל עלי, ניכר שהיה רוצה לשאול אותי כמה שאלות בעניין הזה, אבל כמתחייב עבר לנושא הבא.
הם לא מבינים מדוע נתניהו כל כך מתגאה בחקלאות הישראלית בחו"ל באנגלית ונותן יד להרוג אותה בישראל בעברית. הם חושבים שהציבור דווקא כן אוהד אותם ומבין שהם הפתרון ולא הבעיה, הם לא מבינים למה ישראל לא נוהגת כמו מדינות מערביות אחרות שאוהבות את החקלאים ומסבסדות את החקלאות.
הם גם יודעים שבעשור האחרון נתניהו לא ביקר באף קיבוץ ושחברי הקיבוצים הם לא בדיוק "הגיסים שלו". אבל הם ימשיכו לעבד ולחלוב, הם לא מכירים משהו אחר.
זה מה שיש לי לדווח לכם השבוע מהנגב המערבי - ירוק ופורח מתמיד כמו כל חלקי המדינה באביב המשגע הזה ובימי החג שמתרגשים עלינו לטובה - שבהם נראה אומנם הרבה פקקים אבל נעשה כל מאמץ להתנתק מהתקשורת ולא להיכנס לדכדוך.
התרעות פיקוד העורף