מאחורי הצווחנות, המחוות הפטריוטיות בפרוטה, הדמגוגיה הפוליטית בגרוש וההסתה הלאומנית בשקל, נוהר ערב רב, כולל כמה שמאלנים מזרחים. הם נישאים על גל המעמקים שנובע מתהום השסע העדתי ומשחקים היישר לידי קואליציית הימין המתנחל, שהם הבובנאים של רגב.
מכל הקטטות והשסעים של החברה הישראלית, דווקא זה העדתי הוא הרגשי יותר והמזיק פחות, לעומת הצירוף הרעיל והציני של דת ופוליטיקה. דווקא השסע העדתי ניתן לאיחוי ביתר קלות. הרעיון שיש הבדל בין שחורים ללבנים, אשכנזים למזרחים, יהודים לערבים או סינים לאסקימואים הוא מופרך ומגוחך. כל בני האדם שווים. זו לא רק ססמה שמאלנית אלא עובדה ביולוגית ומנטלית. הפערים הבין־גזעיים (להבדיל משונות פיזית או חלוקה שונה של אינטליגנציה או טעם באוכל) הם בעיני המתבונן ותוצאה של נתונים סביבתיים.
על השאלה מי אשם בשסע העדתי בישראל יש תשובה סטנדרטית: האבות המייסדים. האשכנזים שדיברו על שוויון כלכלי, שוויון ערך האדם ושוויון הזדמנויות. הם יישמו את השוויון הזה בינם לבינם, אבל לפני שהוא יושם "בחוץ" היה עליהם להקים מדינה יש מאין ולהילחם עליה. ואל לחצי ההקמה והלחימה על המדינה התנפצו גלי העלייה המזרחית בשנות ה־50 וה־60. הרעיון הבסיסי של קליטתם לא היה אפליה תקציבית מתקנת אלא "כור היתוך", שהיה אמור לצרוב את כל היהודים בישראל לגזע חדש, אמיץ, חילוני ועמיד לשמש. זה לא עבד.
התביעה הבסיסית של דור המייסדים מאחינו בני עדות המזרח הייתה "תהיו חלוצים כמונו. כשאנחנו הגענו לכאן הקרבנו את עצמנו ובנינו כדי להקים מדינה ולבנות עם". הסאב־טקסט אמר "כדי להיות כמונו תעיפו לכל הרוחות את בית אבא והמסורת היהודית בגלויות המזרח, כמו שאנחנו העפנו את מסורת הגטו וחוליי העיירה היהודית באירופה". וכמובן שוויון גמור לנשים, מכנסיים קצרים וסנדלים, וככה בשביל הנשמה שירים רוסיים והורה.
זה היה אמור לעבוד, אבל ההיסטוריה רצה מהר יותר מיכולת העולים לקבל ולעכל את התובענות הלאומית הזו. בהמשך התנפצו הכוונות הטובות של האשכנוזה המפא"יניקית אל סלע הטבע האנושי, שהוא אגואיסטי במהותו גם אם אינו זדוני. דור ההורים שניהלו את המדינה הורישו אותה לבניהם ואלה לבניהם. חלוקת משאבים ותשתיות של הקרובים לצלחת השלטונית הנציחו את הפער, רסיסי שחיתות (מיקרונים לעומת השחיתות כיום) הפכו אותו כר למרדנות נוסח מהומות ואדי סאליב בחיפה והקמת הפנתרים השחורים בירושלים.
ואז הגיע מנחם בגין, שתדלק באוקטן נפיץ את העוינות המצטברת ווידא את חיסול כור ההיתוך לטובת הנצחת השסע העדתי; ובעוד ראש החץ האקדמי, התקשורתי והתרבותי בישראל השתלב ומשתלב בדמוקרטיה ובתרבות המערבית "הלבנה", תיעל בגין את זעם המזרחים נגד דור המייסדים ובנה רוב קואליציוני המבוסס על כל נידחי המפלגות הסוציאליסטיות: המפד"לניקים שהיו סרח עודף ובניהם נוקמים היום את נקמתם; המפלגות האזרחיות שדיגמנו פרטיות על פני ממלכתיות; החרדים שהקימו כאן את גטאות העיירות; וכמובן עדות המזרח.
הטינה כלפי האשכנזי החילוני הלבן היא אותנטית (ומכשיר פוליטי רעיל), אלא שהאחראי האולטימטיבי לפער הבין־גזעי בחברה הישראלית הוא העולם כולו. זהו עולם אכזר שקיבע את האידיאל היווני־רומי כאידיאל האנושי, משום שאבותיהם ניהלו את העולם ואת עולם הדימויים של המודלים האנושיים לחיקוי מאז ועד היום. היוונים והרומאים האדירו את הגזע הלבן והכובש, אירופה יצרה אחריהם את המודל התרבותי והפוליטי (וההומניסטי־קולוניאליסטי) ומשם זה זלג לארה"ב. מבחינתם כל היתר, מאומת האסלאם עד אפריקה, כולל עדות המזרח בישראל, זה עולם שלישי.
התרעות פיקוד העורף