עד לחודש שעבר עשה כחלון את מלוא ההכנות להקדמת הבחירות. בעקבות פרשת תאגיד השידור הפור מבחינתו נפל והבחירות הפכו לעובדה מוגמרת. הוא שלף את תוכנית המגירה "נטו משפחה", שהייתה מבחינתו נשק יום הדין הפיננסי.
מי היה מאמין שחודש לאחר מכן התוכנית תאושר, על האותיות הקטנות שבסעיפיה - כולל הורדת מיסוי הסלולר, הביגוד וההנעלה, נקודות הזיכוי להורים, הצהרונים ומס ההכנסה השלילי. לאן נעלמו חברי הכנסת מהליכוד שאיימו שללא טיפול בקצבאות הנכים התוכנית לא תעבור?
כחלון צבר שעות ביבי יותר מכל שר אחר והוא מכיר היטב את הסחורה. מתקפת החיבוקים שנחתה עליו לא מוטטה אותו. שכן, היא הגיונית כמו מינוי איוב קרא לשר התקשורת. מבחינתו, האמירה ש"הוא וביבי כבר לא", עדיין בתוקף.
הוא לא השתתף בפסטיבל לחיצות הידיים לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מבחינתו, עדיף היה באותו זמן להשתתף בעוד אירוע בעל פוטנציאל אלקטורלי.
הוא גם לא השתתף בישיבת הממשלה שנערכה בתחילת השבוע במנהרות הכותל לרגל יום ירושלים. כחלון שלח לשם את איציק כהן, הסגן הנאמן לענייני משימות לא נעימות. שר האוצר דפק נפקדות ולא במקרה. בישיבה כיכב ראש עיריית ירושלים ניר ברקת. כחלון ניחן בזיכרון ארוך ובסבלנות של בדואי. הוא לא שכח כיצד ברקת הסית נגדו את עובדי הניקיון השובתים.
הוא גם זוכר היטב את תוצאות השביתה מלפני מספר חודשים, שבסופה הצליח נתניהו להוריד את ברקת מהעץ. כחלון לא רצה להעניק לראש העיר את הכבוד מעצם נוכחותו בישיבה. מה גם שבסוף אותה ישיבה התברר שברקת דורש תוספת תקציבית של 1.5 מיליארד שקל. האוצר אמר לא לברקת, שבלית ברירה הגיע לוועדת הכספים עם הצעה "מקורית" חלופית: לגייס את המימון לבניית כיתות מהבנקים ולא מהאוצר.
שנתיים לאחר כניסתו למשרד האוצר מבין כחלון את עוצמת התפקיד ומאוהב בו. הוא לא שר אוצר הכפוף במישרין לגחמות הבוס, אלא מיניסטר עצמאי בשטח, המכיר לחלוטין את הבוס על שלל חולשותיו.
שלא במפתיע הוא אומר שגם בממשלה הבאה הוא ירצה בתיק האוצר. אף על פי שהקדמת הבחירות לא מפחידה אותו, הוא מתנהל כאילו הבחירות יתקיימו מחר. עד היום הוא לא התלהב לטוס לחו"ל, בוודאי לא לכנסים כלכליים בינלאומיים, ושלח במקומו את מנכ"ל האוצר שי באב"ד.
הפעם זה שונה. לראשונה מאז כניסתו הוא נענה לבקשת כרמל שאמה הכהן, שגריר ישראל ב־OECD, ויטוס בשבוע הבא לפריז לכנס השנתי של הארגון. יתלווה אליו נדב שיינברגר שהמליץ להיענות בחיוב לבקשה.
כינוס שרי ה־OECD נחשב לאירוע החשוב ביותר של הארגון. הוא יתקיים יום לאחר כינוס הפורום הכללי שפתוח לציבור. השנה ידונו בנושאי הפערים החברתיים, הצמיחה, והאירועים הגלובליים יוצאי הדופן שמקורם בדרמות הפוליטיות בבריטניה ובארה"ב.
כחלון נוסע, אף שבין שרי מדינות הארגון בכנס אין אפילו אחד שיצביע בבחירות הבאות לכולנו. אבל באירוע תהיה לשר האוצר הישראלי הזדמנות פז להציג את הישגי המשק, הטובים בהרבה ביחס לאלה שבמרבית מדינות אירופה.
לאחר הטיפול ביוקר המחיה והרפורמות הצרכניות במחצית הראשונה לכהונתו, כחלון ימצב את עצמו במחצית השנייה של הקדנציה כמי שדואג גם לאינטרסים ארוכי הטווח של המשק.
יהיו אלה ענייני פריון, הגדלת מעגל המועסקים (בעיקר בקרב בני המיעוטים והחרדים) והחייאתן של מילים גסות כמו הבורסה ושוק ההון. אבל גם את העניינים המדיניים כחלון לא מזניח. במוצאי החג הוא נפגש עם ראשי הרשות הפלסטינית ודן איתם בתוכנית ההקלות הכלכליות שגיבשה הממשלה בעקבות
ביקור טראמפ.
בסביבת ניסנקורן אומרים שהוא לא מתרגש. כל תכלית הערעור, אומרים אנשיו, היא לאפשר ליחימוביץ', שאיבדה את דרכה בפוליטיקה, לאתחל את עצמה מחדש על חשבון ההסתדרות.
עם חזרתו ממתינים לו עניינים רציניים בהרבה, שהמתינו לסיום הבחירות. יש לו מנדט של חמש שנים לטפל בהם. הראשון והמיידי נוגע להחלטת שר התשתיות יובל שטייניץ להטיל על יצרני האנרגיה הפרטיים את הקמת תחנת הכוח החדשה בחדרה, שתחליף את תחנות הפחם. עובדי חברת החשמל עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. הם מתנגדים לכך, וסביר להניח שקודם להבאת ההחלטה לאישור הממשלה (הישיבה מחרתיים לא תתקיים בגלל נסיעת נתניהו לליבריה) יתקיימו מגעים מאחורי הקלעים לשינויה.
עניין אחר הוא קיצור שבוע העבודה. במהלך הבחירות הודיע ניסנקורן על הפחתה של שעת עבודה בשבוע מ־43 ל־42 שעות, רק כדי שיהיה לו הישג מיידי. שלא במקרה נקבע שההחלטה תיושם רק ביולי, ועד אז ייבחן מחדש הרעיון להנהגת סוף שבוע ארוך שש פעמים בשנה. התעשיינים ומשרד הכלכלה לוחצים.
לגמלאים היה חלק חשוב בבחירות, וניסנקורן הזכיר בכל הזדמנות את תרומתם. את נישת הגמלאים תפס בשנתיים האחרונות ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) בן הברית של ניסנקורן. הוא עושה עבודה מצוינת. כעת הגיע הזמן לפרוע את הצ'ק.
סדר היום החדש יכלול גם עניינים כמו העלאת קצבאות הנכות, דחיית הביטוח הסיעודי הקולקטיבי וטיפול מחודש בסוגיית גיל הפרישה לפנסיה לנשים. בכל אחד מעניינים אלה כחלון וניסנקורן יהיו מתואמים מראש.
זה יכלול גם מעקב אחר התקדמות מעבר עובדי הקבלן להעסקה ישירה. ניסנקורן יוכל כעת לגלות נדיבות של מנצח ולהוריד את גובה הלהבות בסכסוכי העבודה השונים. שביתות צפויות להיות אירוע נדיר, כמו שלג בתל אביב.
עניין בוער הממתין לפתרון הוא הסכסוך בין ההסתדרות להנהלת מפעל סודהסטרים בדרום. בקרוב גם נקבל דרישת שלום מחברת טבע בנוגע לתוכניתה לפיטורי אלפי עובדים. הבחירות העניקו ליו"ר ההסתדרות הנבחר רוח גבית עצומה. הוא יכול לקדם את שאיפתו להפיכת ההסתדרות לא רק למגה איגוד מקצועי, אלא גם לתנועה חברתית רחבה. זו ההזדמנות להזכיר שהגיע הזמן לאייש את תפקיד יו"ר האגף לאיגוד המקצועי, תפקיד שניסנקורן עדיין מחזיק בו במקביל לתפקידו כיו"ר ההסתדרות.
מתברר שאין חדש תחת השמש. זוכרים את סיפור המט"ח? לפני כמה שבועות סיפרתי כאן כיצד נעקצתי על ידי סניף בנק הפועלים בנתב"ג בעמלת המרה מנופחת על הדולר. הוסבר לי שהכסף הולך לרשות שדות התעופה, הגובה מהבנק עשרות מיליוני שקלים כדמי זיכיון. הסיפור חוזר על עצמו גם אצל זכייני הדיוטי פרי (ג'יימס ריצ'רדסון), הגובים מחירים מופקעים, וגם אצל זכייני הקיוסקים, הגובים מחיר מטורף לכוס קפה. וכעת מדובר באותו סיפור גם במכרז המוניות.
כל בית עסק בשדה התעופה יסביר שמקורם של מחירי הגזל הוא בעושק דמי הזיכיון של רשות שדות התעופה. השאלה מדוע הזכיינים מוכנים לשלם מחיר כל כך גבוה ולהתבזות מול הצרכנים עד כדי פגיעה בשמם הטוב, היא עניין אחר. עובדתית, הרשות, שאמורה לשרת את הנוסעים, מנצלת את מעמדה המונופוליסטי ומתנהגת בפועל כרשת קניונים הגובה מהעסקים דמי זיכיון מופקעים.
כאמור, את המחיר אנחנו משלמים. כספי הרשות צדו את עיניהם של אנשי אגף התקציבים באוצר. התברר בשנים האחרונות שברשות משכו כדיבידנדים עודפים במאות מיליוני שקלים. אבל לפני שהכסף הגיע לאוצר, נחתמו עם עובדי הרשות הסכמי עבודה מפנקים, תוך דאגה לעתידם הפנסיוני.
אף אחד אינו רוצה או מסוגל להתעסק עם עובדי הרשות, כולל שר התחבורה ישראל כץ. השבתת נמל התעופה גרועה מהורדת השלטר בחברת החשמל. הדבר האחרון שפוליטיקאי רוצה הוא נמל תעופה מושבת במשמרת שלו. עובדי הרשות מבינים את זה, ועמדת הכוח שלהם עצומה.
המכרז להפעלת המוניות בנתב"ג התחיל דווקא בגישה חיובית של הרשות. ההנהלה רצתה להראות שהיא מורידה את המחירים הגבוהים של הנסיעה במוניות, אלא שהתהליך נעשה בצורה עקומה.
מוניות הדר שהוקמה בלוד מחזיקה בזיכיון ההסעות מנתב"ג משנת 1948. היא מעסיקה 600 נהגים שכירים ו־75 בעלי מוניות. עד למכרז האחרון שילמה עבור הזיכיון שתוקפו פג השבוע, 6 מיליון שקל לשנה. המחיר גולגל כרגיל לנוסעים, ששילמו את תעריף המקסימום של משרד התחבורה.
נסיעה מנתב"ג לת"א עלתה 129 שקל. נהג מונית רגיל היה מוכן להסתפק ב־100 שקל. אבל זה לא כל הסיפור. הרשות גבתה באמצעות חברת המוניות קנס מעבר של 5 שקלים לנוסע, ועבור מיליון נסיעות לשנה זה הרבה מאוד כסף.
מחלבת נוסעי המוניות הכניסה לרשות 20 מיליון שקל לשנה. הבעיה היא שחלופות נסיעה אחרות, במיוחד בסופי שבוע, פשוט לא קיימות. במכרז החדש שונו התנאים, ולחברה המסורתית הוחלט לצרף חברה בעלת ניסיון טכנולוגי בהפעלת השירות. אובר וריידר לא ניגשו, כי לא היה להן מראש סיכוי, ומי שנבחרה הייתה גט. אלא שהשידוך בין הדר לגט התפוצץ.
הדר הופתעה לגלות שהגישה במכרז, משיקוליה, “מחיר התאבדות" הנמוך ב־31% ממחירון משרד התחבורה. מנהלי הדר שנרדמו בשמירה נבהלו, ולאחר שנהגי המוניות לחצו, הם הודיעו על ביטול השתתפותם במכרז.
והאם רשות שדות התעופה ויתרה סתם כך על דמי הזיכיון? לא צריך לדאוג לה. בנוסף לקנס היציאה של 5 שקלים לנוסע היא הוסיפה 5.8 שקלים נוספים, כך שההכנסה ירדה, אבל לא בהרבה. בינתיים הבלגן חוגג ולא ברור לכמה זמן.
בזמן הקרוב יפורסם מכרז חדש, ויש לקוות שיכלול הפקת לקחים. להלן הצעת התייעלות להנהלה. היו ידידותיים לנוסע ותוותרו על דמי המעבר מהנוסעים הנגבים על לא עוול בכיסם. דרשו מהמשתתפים במכרז החדש ערבות כספית רצינית ולא סכום מצחיק של 50 אלף שקל שהיה במכרז האחרון. שנו את שיטת קביעת התעריף: קבעו הנחת מינימום (נניח, 5% מהתעריף), והנחת מקסימום (נניח, 15% מהתעריף). אל תניחו לחברות המוניות להתאבד על המחיר ולגרום לפיצוץ המכרז החדש. נצלו את הכוח שבידיכם והתנהגו כמבוגר האחראי.
אנחנו לא יכולים ליזום העלאה או לקבוע תעריף מינימלי לשעת עבודה בגלל חוקי ההגבלים. אם אקבע במשרד שכר מינימום לשעה, הפירמה תעוף לאחור בדירוג משרדי רואי החשבון. בשבוע האחרון נודע לי על חברה ציבורית ששכר הטרחה בה נמוך מ־100 שקל לשעה.
“רואי החשבון זרקו אותה ולא מוכנים לטפל בה, ועכשיו היא תרה אחרי משרד בשוק. אף אחד לא מוכן להסתכל עליה בגלל המחירים הלא רציונליים. כלכלה המקדשת את נאותות הדוחות הכספיים חייבת לדאוג לתגמול נאות. דווקא בחברות הממשלתיות שכר הטרחה סביר".
חשבון של חברה ציבורית הפכה לעסק מסוכן בגלל החשיפה לתביעות ובגלל הצורך בעמידה בלוחות זמנים לא סבירים".
התרעות פיקוד העורף