כך מפחידים את הציבור. הפעם זה לא צה"ל אלא התקשורת (לא כולה). אתמול דווח בדרמטיות על החלטת מערכת הביטחון להאיץ את בניית גדר המערכת בגבול לבנון. הרושם שנוצר הוא שזו החלטה שהתקבלה לאחרונה, בגלל ההתפתחויות בלבנון ובסוריה, אבל למעשה זו אינה החלטה חדשה. כבר לפני חודשים הוחלט לבנות גדר מערכת לכל אורך הגבול, מראש הנקרה למטולה, ומשם גם עד הר דב והחרמון.
הבנייה תהיה קשה, משום שמדובר בשטח הררי, מפורץ בוואדיות ובמתלולים. את החומה תבנה חברת אקרשטיין ואת הגדר - החברה שתזכה במכרז.
גדר המערכת תורכב מפסיפס של 100 מטר גדר ו־100 מטר חומה בגובה שבעה מטרים, שיצוידו בחיישנים, מצלמות, עמדות תצפית, מגדלים, חדרי פיקוד ושליטה וציוד מודיעין. עליהם יתווספו מכשולים בהתאם לתוואי השטח.
למעשה מדובר בגבול שקט מאוד. 11 שנים נשמר בו השקט, ולפי כל ההערכות של צה"ל הוא יישמר גם בעתיד, לבטח כל עוד נמשכת מלחמת האזרחים בסוריה. נכון שכמו אצל חמאס בעזה (שגם שם בונה ישראל גדר על פני השטח, ובעיקר מחסום בטון תת־קרקעי), גם בלבנון החלטת ישראל מציבה בפני חיזבאללה דילמה: להפריע לבנייה או לא להפריע.
אבל כמו בחמאס, גם בחיזבאללה יודעים כי כל הפרעה וירי לכיוון ישראל ייענו בתגובה כואבת, עד כדי מלחמה כוללת, כפי שמזהירים מפקדי צה"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון. לכן, לפי שעה ההערכות הן שלא ישראל, לא איראן ולא חיזבאללה מעוניינים בעימות חדש.
שני הימים האלה מקורם בהתגברות הלחימה בין ארגוני המורדים, בהובלת אל־קאעידה, לצבאו של אסד על שליטה באזור קוניטרה ובצירים המובילים לדמשק.
חילופי מהלומות אלה הם תוצאה של ההכרה כי "המדינה האסלאמית" מובסת בסוריה ובעיראק. כל הצדדים המעורבים בלחימה נערכים ל"יום שאחרי", כדי להשתלט על השטחים שלה. בעיני צה"ל, סוריה ולבנון הן בעצם יחידה אחת, כך מה שיקרה בסוריה יקרין על לבנון וחיזבאללה, ולכן גם על ישראל. כל תקרית בגבולות הצפון, ברמת הגולן ובגליל, יכולה לצאת מכלל שליטה ולהתגלגל למלחמה שאף אחד אינו מעוניין בה. אך לפי שעה, פרט לרטוריקה המתלהמת של הצדדים, המציאות והשפעתה על ישראל לא השתנו.
התרעות פיקוד העורף