במרץ השנה כתב סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, אלון גביזון, פסק הדין לגבי בדואי שביקש לרשום את 56 ילדיו שנולדו לו מארבע נשותיו, שתיים מהן פלסטיניות, כאזרחי ישראל. "גברים בדואים פוליגמיים מעדיפים לשאת נשים פלסטיניות תושבות האזור, הן מהטעם שתשלום המוהר עבור אישה פלסטינית עשוי להיות נמוך יותר מתשלום המוהר עבור אישה ישראלית, והן מהטעם שלאחר הנישואים מתנתקת האישה הפלסטינית ממקום מוצאה וממשפחתה, ובהיעדר מעמד במדינה, נעשית לתלויה לחלוטין בבעלה ולשליטה מוחלטת שלו", כתב גביזון. "יש המשווים את חומרת התופעה אף לסחר בנשים".
השלכות התופעה נרחבות: מעבר לפגיעה בנשים עצמן, הן באישה הוותיקה שמקנאת בחדשה ובתשומת הלב שהיא מקבלת, והן בחדשה התלויה בבעלה כאמור לעיל; גם מבחינת הציבור בישראל מדובר בלא פחות מאיום דמוגרפי. הגידול הדמוגרפי בקרב הבדואים בנגב עומד על 5.7%, בעוד שבאוכלוסייה הכללית הוא קצת יותר מ־3%.
ישנן גם השלכות כלכליות, כמובן. כך עובדת השיטה: משפחות פוליגמיות משתמשות בטריק של "גירושים קטנים". כלומר, על פי האסלאם הזוג עדיין נשוי, אך לפי החוק הישראלי הוא גרוש. כך האישה זכאית לקצבאות ביטוח לאומי הניתנות לאישה חד־הורית, למשל. עו"ד יוסי מימון, עוזר בכיר למנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, מסביר כי חלוקת המגרשים לבדואים עובדת בשיטת "בית אם" ולא "בית אב". לכן "גרושה קטנה" כזאת זכאית למגרש.
התרעות פיקוד העורף