חוק הלאום הוא חוק נכון. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, וטוב להגדיר זאת לעצמנו. אנחנו דורשים זאת מידידינו, ואפילו מאויבינו. מה יקרה אם נסגל גם לעצמנו את אותה עמדה מוסרית שאנחנו דורשים מאחרים? אני קורא את טיוטת החוק, מתאכזב מהיבשושיות שבה מגדירים מולדת, אבל גם רושם לעצמי כמה הערות.
זהו חוק חשוב. לא כדי להודיע לעולם ולעצמנו שהמדינה הזו היא שלנו, אלא דווקא כדי לקבוע סופית לעולם, ובעיקר לעצמנו, שהמדינה איננה רק שלנו, של היהודים בישראל, אלא של העם היהודי כולו: של אלה שחיים כאן, ושל אלה שחיים בארגנטינה, באזרבייג'אן, בקנדה ובכל מקום גלות אחר בעולם היום, וגם של אלה שייוולדו.
אנחנו, הישראלים, רק הגענו לכאן קודם וזכינו במקומות המגורים הטובים יותר, כי הגענו בזמן, אבל אם יגיעו שאר היהודים, לא תהיה לנו ברירה אלא להצטופף ולפנות להם מקום. כי הארץ הזו היא שלהם, לא רק שלנו. זה באמת מצב לא נורמלי, אבל חשוב להפנימו, גם אם קשה להבין אותו, מכיוון שיש נטייה חזקה לחשוב שישראל היא מדינה נורמלית, ולכן חייבים להחיל עליה מערכת חוקים מקבילה לחוקי שאר האומות.
תראו עד כמה אנחנו לא נורמלים, לשמחתי: הרי אם מדינת ישראל היא של כל יהודי, נובע מכך שכל מי שהופך ליהודי הוא בעל הבית ואזרח מלא. היהדות היא דת לא נורמלית, שמחברת לאום ודת. מי שמתגייר, גם הדנ"א שלו משתנה, ואם יעשו לו בדיקות, יגלו שהוא בנם של אברהם, יצחק ויעקב וצאצא של שבטי ישראל. לכן אם הוא עולה לארץ, הוא שב למולדת אבותיו. אני מרחם על משפטנים שמנסים לנסח חוק לאום על בסיס המצב המיוחד הזה, אבל זה מה שיש.
סיפור: פעם הייתי בכמה ימי שיחות שלום עם פלסטינים ברודוס. בהפסקות בין הדיונים ישבנו על הדשא, בינינו גם חיים יבין, ואיתנו כמה בחורות פלסטיניות צעירות מהמשתתפים בדיונים. היה לי מצב רוח נדיב, ולכן אמרתי להן: "בואו אגלה לכן סוד. אם הפלסטינים מתגיירים, הם נעשים ישראלים שווי זכויות לכל דבר. קלקיליה תהיה עיר ישראלית. אין לנו הגנה מפני זה". הדבר הקסים את הבחורות הפלסטיניות, והן אמרו: "מצוין, נתגייר". חיים יבין נחרד מכך שהסגרתי את הטריק הנורא הזה, ואמר: "לא תוכלו להתגייר, זה לא פשוט, צריך ללמוד הרבה, לקיים מצוות". "נלמד ונקיים מצוות", הן אמרו.
התרעות פיקוד העורף