לא האמריקאים אחראים לקבלת דרישות הפלסטינים בהר הבית, אז למה התקפלנו?

קושנר הדגיש כמה פעמים את התפקיד המרכזי של ההסתה הפלסטינית בהצתת האלימות בהר הבית. הוא גם קבע כי ההסתה הפרועה הובילה לטבח בני משפחת סלומון בחלמיש.

דבריו לא השתמעו לשתי פנים. קושנר לא הטיל את האשמה במשבר "על שני הצדדים", אלא על הפלסטינים באופן בלעדי. הוא סיפר כי לאחר שבחן את ההיסטוריה של הניסיונות האמריקאיים ליישב את הסכסוך, הוא הגיע למסקנה שלא היו יותר מדי הישגים ב־40 או 50 השנים האחרונות, ואמר את מה שאף מתווך אמריקאי לא אמר עד היום: "ייתכן שאין פתרון".

אז למה הוא עוסק כמעט מדי יום בעניין נטול פתרון? כי "זאת אחת הבעיות שהנשיא ביקש מאיתנו להתמקד בהן", הודה קושנר, "ועל כן נתמקד בה וננסה להסיק את המסקנה הנכונה בעתיד הקרוב".

מן הסתם, מישהו שמדבר כך בפורום סגור, בגילוי לב, לא ייאלץ את ישראל להיכנע לגורמי טרור וג'יהאד בהר הבית, בנוה צוף או בכל מקום אחר. אז אם האמריקאים לא לחצו על הממשלה להתקפל, מה קרה בקבינט? למה בנימין נתניהו, שר הביטחון אביגדור ליברמן ושותפיהם התקפלו לנוכח תכתיבי אויביה של ישראל? הרי האינסטינקטים של ראש הממשלה ושריו היו צריכים להוביל אותם להחלטה הפוכה. קודם כל, מבחינה ביטחונית, כי ברור שכניעה היא צעד חסר היגיון. כפי ששחרור מחבלים מביא לעוד פיגועים ומקרי רצח, כך כניעה לתכתיביהם של גורמי טרור וג'יהאד מובילה באופן ישיר לטרור ולמקרי רצח נוספים. כל חברי הקבינט מבינים את זה. וגם מבחינה פוליטית. עבור בוחרי הליכוד, כניעה בהר הבית נתפסת כבגידה בקולותיהם. ושוב, נתניהו ושריו יודעים זאת, גם מבלי שיגידו להם הפרשנים בעיתונים.